תלמוד - נדרים נג ב

(גמ') לא שנו . דשביעית מותר בירקות הגינה אלא במקום שאין מביאין ירק מח"ל דכיון שאין מביאין ודאי לא נדר אלא מאותם שמסתפקים שם היינו מירקות השדה ולהכי מותר בשל גינה: אבל במקום שמביאין כו' אסור . אף בירקות הגינה הואיל ורגילין לאכול שם בין ירקות השדה בין ירקות הגינה דודאי אדעתא דהכי נדר: כתנאי כו' . לדעתא דמ"ד אין מביאין ירקות כו' לדידיה מותר בירקות גינה ואסור בירקות שדה דכיון דאין מביאין לאו עליה נדר ולמ"ד מביאין אסור אף בירקות גינה: משום גוש . שמא יש מעפר חוצה לארץ בעיקרייהו וטמא משום ספק מת: מתני' אסור באיספרגוס . דהוי בכלל כרוב דמין כרוב הוא: מותר בכרוב . דאין כרוב בכלל איספרגוס: אסור במקפה . של גריסין: מותר בגריסין . ד"ה דאין גריסין בכלל מקפה: מן המקפה . של גריסין: אסור בשום . שנותנים ממנו בקדרה דהיינו בכלל מקפה: ר' יוסי מתיר . דקסבר אין מקפה בכלל גריסין: אסור בשום . של מקפה: מותר במקפה . דאין מקפה בכלל שום: אסור באשישים . בפת שמעורב בו קמח עדשים דיש בכלל עדשים אשישים: ומן אשישים כו' . דברי הכל היא: ר' יהודה אומר קונם גריס או חטה שאגי טועם מותר לכוס . חטה וגריס סתם דלא אמר חטה חטין גריס גריסין דקסבר [ר"י גריס או חטה] מבושלים משמע חיין לא משמע ור' יהודה לא פליג עליה דתנא קמא: גמ' אסור לאפות . דאדעתא דהכי אמר חטה כדי לאפות דחטה גרגיר א' משמע ומגרגיר לא קאמר: חטין . משמע חיין: גריס . משמע מבושל: גריסין . משמע נמי חיין:

לא שנו דבשביעית מותר בירקות גינה משום דלא שכיחי שיאכלו ירקות גינה אלא במקום שאין מביאין כו' אבל במקום שמביאין שכיח הוא ירקי גינה ונתכוין לאסור ירקי גינה בשביעית: משום גוש . דדרך הירק להיות גוש תלוי בו וגזרו על גוש ארץ העמים: איספרגוס מין כרוב הוא ובכלל כרוב הוא: מן האיספרגוס מותר בכרוב . דשאר כרוב אינם קרויין איספרגוס: מן הגריסין אסור במקפה של גריסין . שנקראת גריסין אף כשהן בתבשיל אבל מן המקפה מותר בגריסין יבשין דלא תימא דכי נדר במקפה מן הראוי למקפה קאמר והיינו גריסין ולרבנן איצטריך דאע''ג דאסרי שום כשנדר במקפה הכא מודו: מן השום מותר במקפה . דלא נתכוון אלא לשום יבש: מן האשישים . פי' פסולת עדשים מותר בעדשים שאין העדשים נקראין אשישין מן העדשים אסור באשישים שהם נקראים על שם העדשים ור''י מתיר דסבר דאינם בכלל עדשים: חטה חטין שאני טועם אסור בין בחטין בין בפת . דחיטה משמע לאפות ומיהו בברייתא בגמ' גרסינן איפכא ושמא טוב לפרש הכא חטה או חיטים גריס או גריסין אסור בין חיין בין מבושלין ורבי שמעין ורבי יהודה מחלקין בין חטה לחטין גריס גריסין כדמפרש גבי חטה חטין רבי יהודה אמר קונם גריס או חטה שאני טועם מותרין לכוס חיין דחטה וגריס משתמעי מבושלין: רבי יהודה אומר גריס או חטה שאני טועם מותר לכוס חיים . מדקאמר חטה וגריס סתם ולא אמר (חטה) חטין גריסין קסבר [חטה גריס] מבושלין משמע חיין לא משמע: חטה שאני טועם מותר לאפות . דחטה לא משמע אלא חיין חטין משמע לאפות ורבי שמעון ורבי יהודה לא פליגי דלתרוייהו גריס חטה מבושלין משמע ולא חיין גריסין חטין משמע חיין אבל לא מבושלים: