תלמוד - תענית ה א

רבא אמר כיון שהתחיל שוב אינו פוסק. כלומר כיון שהתחיל ביום ראשון של אחרונים שוב אינו פוסק וכן הפסק: רבא אמר כיון שהתחיל . בשמיני ספק שביעי שוב אינו פוסק: הדר ביה . ממאי דאמר פוסק: מונה כ"א יום . מראש השנה עד שמיני ספק שביעי של חג כדרך שמונה מר"ה עד יוה"כ י' ימים שמתחיל למנות מיום ראשון של ר"ה ומזכיר מכאן ואילך וזהו שמזכיר בשמיני ספק שביעי שהוא כ"ב שוב אינו פוסק והא דמתחילין אנו למנות מיום א' דהא דאנו עושין ב' ימים לאו משום ספק דשמא עיברו לאלול דהא אנן בקיאינן בקביעא דירחא אלא משום דמנהג אבותינו בידינו ל"א מונה כ"א יום כדרך שמונה כו' כלומר אם עיברו אלול לא יחשוב מיום ראשון של ר"ה כ"א יום שאם כן לא ימצאו בידו אלא כ' וכלים ביום טוב שביעי יום נטילת ערבה אלא מיום שמתחילין למנות עשרה ימים לעשות בעשירי יוה"כ יתחיל למנות באלו שבכך לא יטעה שיום הכפורים יום אחד לבד וידע מהיכן התחילו למנות לו וביום שכלין כ"א דהיינו ביום טוב אחרון מתחיל להזכיר וכיון שהתחיל שוב אינו פוסק: א"ל רב נחמן לרב יצחק יורה בניסן הוא . דכתיב ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון בתמיה: והא במרחשון הוא . כדתניא לקמן ובספרי הוא: יורה ומלקוש . מפרש לקמן: אמר ליה . ודאי במרחשון הוא ומקרא זה בימי יואל בן פתואל נתקיים שיורה ומלקוש היה בראשון ע"י נס שהיה רעב שבע שנים דכתיב כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים וכתיב יתר הגזם אכל הארבה וגו': הכי גרסינן יצא אדר ולא ירדו גשמים . ולא זרעו רוב אדר לא גרסינן: רביעה ראשונה . התחלת גשמים ולקמן (תענית דף ו:) מפרש רביעה שמרביע את הארץ: או יזרענו וימות . ברעב קודם שתגדל התבואה החדשה שלא יהיה לו מה יאכל: נעשה להם נס כו' . והיינו דכתיב ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה וגו': נתגלה להם תבואה שבחורי נמלים ומה שבכתלים . שאצרו העכברים: יצאו וזרעו . וזרעו מה שבידם: שני . בניסן ושלישי ורביעי ומה שמצאו אכלו ולאחר שזרעו ירדו להם גשמים בה' בניסן והקריבו עומר בט"ז בניסן מאותה תבואה חדשה: הגדילה בששה חדשים . מתשרי ועד ניסן: בי"א יום . מחמשה בניסן עד ט"ז בו: הזורעים בדמעה ברנה יקצורו . שלא היה להן מה לאכול: מאי הלך ילך ובכה . אם לבני אדם כבר נאמר הזורעים בדמעה ברנה יקצורו אלא על השור הכתוב אומר: בהליכתו . לחרוש התלם: ובחזירתו אוכל חזיז . שחת מן התלם שזרעו בהליכתן שכשהוא זורע מיד מתחלת ליגדל: מאי בא יבוא ברנה נושא אלומותיו . אם מפני התבואה שיש להם לאכול הרי כבר אמור ברנה יקצורו: שבולת זרתים . זהו נס גדול מה שאין כן דרך כל תבואה שהקנה פי שלשה וארבעה בשבולת: כי קרא ה' לרעב . בימי יהורם בן אחאב נאמר: מה שבשדות . ספיחים ומה שנשתייר בשדות: אכלו בשר בניהם . מקצתם: אכלו בשר בניהם . מקצתם: משום דבקרבך קדוש . שאתה מטיב מעשיך לא יבא הקב"ה בעיר: לא אבא בירושלים כו' . והכי קאמר עד שיהא בקרבך קדוש למטה דהיינו ירושלים לא אבוא בעיר שלמעלה: ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו . ירושלים שלמטה תהא בנויה כעיר שחוברה לה שהיא כיוצא בה חבירתה ודוגמתה מכלל דאיכא ירושלים אחריתי והיכן אם לא למעלה: ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא . אי לאו גזרה שוה היה משמע אטומים כעץ לקבל מוסר ולשוא היו לוקין: באחת . עבירה שהן עושין יתבערו הכסילים רשעים: עשרים וארבע שביקא להו . בתמיה בפרשת התשפוט (יחזקאל כב) כ"ד עבירות שעברו ל"א שעברו על כ"ד ספרים:

רבא אמר כיון שהתחיל שוב אינו פוסק. כלומר כיון שהתחיל ביום ראשון של אחרונים שוב אינו פוסק וכן הפסק: יורה במרחשון הוא. פי' אקרא דכתיב ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון פריך דמתני' אפשר לתרץ דאמלקוש קסמיך אבל ביורה מודה דבמרחשון: ובחזירתו אוכל חזיז מן התלם וכו' וקשיא הא דקאמר לעיל נמצא הגדילה בששה חדשים גדילה באחד עשר יום הוה ליה למימר גדילה בתליסר ובי"ד יומי שהרי מיד מתחלת ליגדל ושמא י"ל דלכל המאוחרת שנזרעה בשלישית קאמר נמצא גדילה בי"א יום וצ"ע: לא אבוא בעיר. פירוש בעיר ר"ל בעיר ממש וי"מ פשטיה דקרא בעיר בשנאה כלומר לא אבוא בשנאה ועיר הוי ל' שנאה כמו ומלאו פני תבל ערים (ישעיהו יד):