תלמוד - שבת קו ב

המחוסר צידה . שקשה לתופסו שם כדמפרש בגמרא: אין צדין מהן בי"ט . אלמא לאו ניצוד ועומד קא חשיב ליה ש"מ המכניסו לביבר אין זו צידתו: גמ' ביברין . קרפיפות מוקפין: ואין נותנין לפניהן מזונות . כיון דהן מוקצה לא מצי למטרח עלייהו: הא רבי יהודה . ההיא דאין צדין רבי יהודה היא דבמתניתין לא חשיב לה צידה עד שיכניסו לבית: עופות אעופות קשיא . דהא בין לר' יהודה בין לרבנן צפור למגדל קאמרי: ביבר מקורה . הוי ניצוד: בצפור דרור . מתני' דקתני צפור לבית לא בצפור דרור עסקינן שדרכה לדור בבית כבשדה ונשמטת מזוית לזוית: השתא דאתית להכי . לאוקמינהו לתרווייהו כרבנן: חיה אחיה נמי . מוקמי כרבנן: והא ביבר קטן . מתניתין דהכא: והא . מתניתין דביצה בביבר גדול: שיחייא . מרוצה שהוא שוחה לאחוז בה: עוקצי . פיאות להשמט בהן: ואידך . כל מי שאינו כן: מכלל דפליגי . והא אוקימנא דרבנן נמי בביבר קטן אמרי: מאי נפקא לך מינה . כ"ש כיון דלא פליגי עליה הלכתא כוותיה: זמורתא תהא . אומר השמועה בזמירה בעלמא בלא צורך: סומא וישן עבידי לרבויי . לישמט כשמרגישין יד אדם: אובצנא . עייפות שאינו יכול לזוז ממקומו נצוד ועומד הוא: הגזין . מין חגב טהור הוא ונאכלין: במינו ניצוד . כגון חגבים והגזין: שאין במינו ניצוד . צירעין ויתושין שאינן לצורך: חגבים בשעת הטל . עיניהם מתעוורות והרי הן ניצודין ועומדין: מקלחות . הרבה ביחד שהן מזומנות ליקח: ארישא קאי . דאף בשעת הטל אם מקלחות ובאות שרי ואי לא אסור: מתני' צבי שנכנס . מאליו: ונעל אחד בפניו . זו היא צידתו: נעלו . שנים פטורים. דהוי להו שנים שעשאוה: לא יכול אחד לנעול . אורחיה הוא לנעול בשנים והרי לכל אחד מלאכה דבלא איהו לא מתעבדא: ורבי שמעון פוטר . לטעמיה דדריש קראי למיפטר זה אינו יכול וזה אינו יכול בפרק המצניע (לעיל שבת צב:): גמ' הצד ארי . אפילו תופסו אין זו צידתו שכשכועס משחית והולך: עד שיכניסנו לגורזקי שלו . בית משמר העשוי לו כמין תיבה: מתני' השני חייב . שהוא צדו: הא למה . שני זה דומה מאחר שנצוד ע"י הראשון: לנועל את ביתו לשומרו . ולא לצוד: ונמצא צבי . שהוא ניצוד כבר שמור בתוכו וכן אע"פ שעמד הראשון אין זה אלא כשומרו לצבי שהיה לו מאתמול:

ואין נותנין לפניהם מזונות . אין לפרש דטעמא משום דדגים מיתזני שפיר במים להכי לא טרחינן דחשיבי כאין מזונותיהם עליך. חדא דלאו מילתא דפסיקא היא דלדגים מצויין מזונות ולא לחיה ועוד דבסמוך בעי לאוקמי הא דקתני אין צדין חיה ועוף ואין נותנין לפניהם מזונות בביבר שאינו מקורה וכי בשביל שאינו מקורה מצויין להם מזונות ורש"י דפירש כיון דאין צדין מוקצין נינהו להכי אין נותנין לפניהם מזונות ואין טורחין בשבילם אין נראה כלל דהא תנן לקמן בפ' בתרא (שבת דף קנה:) נותנים מים לפני אווזים ותרנגולים ולפני יוני הרדסייאות אע"ג דמוקצין הן בשבת ונראה לר"י כל היכא דהוי כניצוד ועומד מדאורייתא כגון אווזין ותרנגולין ויוני הרדסייאות ואע"ג דמדרבנן אסור לצודן כדתנן בפרק שמונה שרצים (לקמן שבת דף קז.) חיה ועוף שברשותו הצדן פטור משמע אבל אסור כיון דמדאורייתא כניצוד ועומד נותנין לפניהם מזונות וכן חיה ועוף שבביברין מקורין דחשיב טפי מזונותיהם עליך אבל כאן שמן התורה אין ניצודין לא חשיב מזונותיהן עליך והוי כאותן שהן כל שעה בשדה כמו יוני שובך ויוני עלייה ואתי שפיר לפי זה ההיא דריש אין צדין (ביצה דף כד.) דקתני התם במתניתין רשב"ג אומר זה הכלל המחוסר צידה אסור כו' וקאמר בגמרא היכי דמי מחוסר צידה כגון דאמר הבא מצודה ונצודנו אמר ליה אביי לרב יוסף והרי אווזים ותרנגולים דאמר הבא מצודה ונצודנו ואמר הצד אווזים ותרנגולים ויוני הרדסייאות פטור והשתא קשה מאי פריך והא פטור משמע אבל אסור ובמתניתין קתני נמי רשב"ג אומר מחוסר צידה אסור ולמאי דפי' הכא אתי שפיר דרשב"ג קאי ארישא דקתני אין צדין ואין נותנין לפניהם מזונות וקא אסר רשב"ג במחוסר צידה אף ליתן מזונות וא"כ מחוסר צידה דאורייתא חשיב ליה ולהכי פריך שפיר: היכא דנפלי טולא דכתלים . היה להם שיעור הכתלים שוה והיו יודעין שיעורן: הלכה מכלל דפליגי . אע"ג דר' יהודה פליג מ"מ פריך אביי שפיר דאי לאפוקי מדרבי יהודה אתא לימא אין הלכה כרבי יהודה הכא אתי שפיר דלא קבעי היכי דמי מחוסר צידה דהא כבר פי' דהיכא דאיכא עוקצי ביבר גדול ומסתמא דהיינו מחוסר צידה דרשב"ג אבל בריש אין צדין (ביצה דף כד.) קשה אמאי קבעי ה"ד מחוסר צידה הואיל וכבר פי' ביבר גדול וביבר קטן לרבנן ונראה לריב"א משום דהתם קתני במילתייהו חיה ועוף ועלה קאי רשב"ג וקבעי ה"ד מחוסר צידה בעופות אבל אחיה לא קבעי דזה כבר פירש וכן משמע דכל הנהו דמייתי עלה לא מיירי אלא בעופות אבל הכא לא איירו רבנן בעופות אלא בחיה גרידא: למה זה דומה לנועל ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו . ואם תאמר מאי אולמא הך מהך ונראה לריב"א דס"ד דבא וישב בצידו ליתסר משום דמיחזי דלהוסיף שמירה לצבי הוא בא: