מסכת תמיד - פרק א - משנה א

מסכת תמיד - פרק א - משנה א

בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. בְּבֵית אַבְטִינָס, בְּבֵית הַנִּיצוֹץ וּבְבֵית הַמּוֹקֵד. בֵּית אַבְטִינָס וּבֵית הַנִּיצוֹץ הָיוּ עֲלִיּוֹת, וְהָרוֹבִים שׁוֹמְרִים שָׁם. בֵּית הַמּוֹקֵד, כִּפָּה, וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה, מֻקָּף רוֹבָדִים שֶׁל אֶבֶן, וְזִקְנֵי בֵית אָב יְשֵׁנִים שָׁם, וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה בְּיָדָם. וּפִרְחֵי כְהֻנָּה אִישׁ כִּסְתּוֹ בָאָרֶץ. לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ, אֶלָּא פוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִים אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, וּמִתְכַּסִּין בִּכְסוּת עַצְמָן. אֵרַע קֶרִי לְאַחַד מֵהֶן, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ בַּמְּסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַבִּירָה, וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִין מִכָּאן וּמִכָּאן, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵית הַטְּבִילָה. וּמְדוּרָה הָיְתָה שָׁם, וּבֵית כִּסֵּא שֶׁל כָּבוֹד. וְזֶה הָיָה כְבוֹדוֹ, מְצָאוֹ נָעוּל, יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ שָׁם אָדָם. פָּתוּחַ, יוֹדֵעַ שֶׁאֵין שָׁם אָדָם. יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג וְנִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. בָּא וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים עַד שֶׁהַשְּׁעָרִים נִפְתָּחִים, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ:

פירוש ברטנורא : ביאור הענין על מסכת תמיד - פרק א - משנה א

בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש. מפני הכבוד, וגדולה היא לבית שלא יהא בלא שומרים. ושלשה מקומות ילפינן מדכתיב (במדבר ג,) והחונים לפני המשכן קדמה וגו׳ שומרי משמרת למשמרת, רמז לשלש בשלשה משמרות מקומות, ומה מצינו במשכן שהיו הכהנים אהרן ושני בניו שומרים בו בשלשה מקומות, אף מקדש כן:

בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות. בנויות בצד שערי העזרה:

והרובין. ילדים. תרגום ילד, רביא. פירוש אחר, הרובין, המורים חצים בקשת, מלשון רובה קשת:

ובית המוקד כפה. בנין של בית המוקד לא היתה עליה אלא כיפה, ארקוולט״ו בלע״ז, עשויה בארץ:

והיה מוקף רובדים של אבן. אצטבאות סביב, של אבני גזית, היו משוקעות בכותל ויוצאות מן הכותל לתוך בית המוקד לצד הקרקע, ועל גביהן אבנים אחרות קצרות מהן שיוצאות נמי מן הכותל, והיו כעין מעלות זו על זו:

זקני בית אב. המשמר היה מתחלק לשבעה בתי אבות כמנין ימי השבוע כל אחד עובד יומו, וזקני בית אב של אותו יום היו ישנים שם על אותן רובדין:

ופרחי כהונה. בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח, והן היו השומרים:

כסתו. לשון כרים וכסתות:

איש כסתו בארץ. שלא היו יכולים לשכב שם על גבי מטות אלא בארץ כדרך שומרי חצרות המלכים:

ומניחים אותן תחת ראשיהן. כנגד ראשיהן ולא תחת ראשיהן ממש, לפי שיש בבגדי כהונה שיש בהן כלאים כגון אבנט, ואין מותר להשתמש בהן אלא בשעת עבודה:

ומתכסים בכסות עצמן. בבגדי חול:

במסיבה. במחילה המהלכת תחת הבירה. שמחילה היתה תחת המקדש. וכל המקדש קרוי בירה כדכתיב (דברי הימים א כ״ט:י״ט) אל הבירה אשר הכינותי. ומפני שהיה בעל קרי, לא היה מהלך דרך העזרה אלא דרך המחילות, דקיימא לן מחילות לא נתקדשו:

והנרות היו דולקים. במחילה מכאן ומכאן:

ומדורה היתה שם. שהכהן מתחמם בה לאחר שטבל:

וזה היה כבודו. שלא נכנס בו אדם מעולם כל זמן שהיה חברו שם:

מצאו נעול. זה סימנו שיש אדם שם ולא היה נכנס:

נסתפג. קינח המים שעל בשרו:

בא וישב לו. בבית המוקד:

עד שהשערים נפתחים. היה יוצא והולך לו לחוץ. לפי שטבול יום משתלח חוץ לעזרה, כדאמרינן באלו דברים וכל זב לרבות בעל קרי:

פירוש תוספות יום טוב: ביאור הענין על מסכת תמיד - פרק א - משנה א

בשלשה מקומות הכהנים שומרים כו'. משום דבעי לאורויי במעשה דתמיד עבודת כהנים נקט תחלה שמירתן ומקום שכיבתן עד שהוא מסדר כל הסדר שתחלה טובלין וכו' כ"כ המפרש. ואינו פירש"י כנראה מסוגית לשונו ועוד שנמצא כתוב בו בשם רש"י.

בשלשה מקומות הכהנים שומרים כו'. כתב הר"ב ילפינן מדכתיב והחונים לפני המשכן קדמה וגו' שומרי משמרת המקדש למשמרת בני ישראל ואע"ג דקרא קאמר והחונים וגו' משה ואהרן ובניו מפרש בגמ' דה"ק והחונים וגו' משה והדר אהרן ובניו מדכתיב והחונים וכתוב שומרי חונים לחוד ושומרים לחוד:

הכהנים שומרים. עיין בריש מסכת מדות:

שומרים. כתב הר"ב וגדולה הוא לבית שלא יהא בלא שומרים כו' עיין עוד לשונו ריש מס' מדות ומ"ש שם.

בבית אבטינס. מפורש בפי' מ"ה פ"ק דיומא [*ויותר מזה בסוף מדות]:

בבית הניצוץ. לא שמעתי בו טעם למה נקרא כן. לשון המפרש:

ובבית המוקד. פר"ח בפ"ק דיומא [דף כ"ו ע"ב] על שם שלא היה האש כבה משם לעולם מפני שהיו נוטלין האש לצורך המזבח. דאמרי' בת"כ שמצוה להביא מן ההדיוט. שנאמר (ויקרא א׳:ז׳) ונתנו בני אהרן אש על המזבח אע"פ שהאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט [ובמס'] שבת [ספ"ק] תנן ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד וכו'. לשון המפרש. ועיין בפי' הר"ב מ"ג פ"ג:

היו עליות. ל' הר"ב בנויות בצד שערי העזרה. ואפילו היו אותן עליות מקצתן בעזרה יכולין כהנים לישב כשהיו עייפים. דגגים ועליות לא נתקדשו כדאמר בפסחים [דף פ"ה ע"ב]. ובעזרה אין אדם יכול לישב. דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד [כמ"ש הר"ב ברפ"ז דיומא] ל' המפרש:

והרובין. לשון הר"ב ילדים תרגום ילד רביא והם כהנים שלא הגיעו עדיין לעשות עבודה כגון פחותים מי"ג. ולפי שעדיין לא הגיעו לעשות עבודה ואין יכולים לעשותה עבדינן להו שומרים שאותן שיכולין לעבוד אינן רוצין לשמור ועוד הואיל ויכולין לעבוד אין אנו מניחין אותן לשמור. ל' המפרש:

כיפה. לשון הר"ב ארקוולט"ו בלע"ז ובל' אשכנז (גיוועלב) וז"ל הרמב"ם כיפה היא ידועה שגגה דומה למקצת עגולה. ע"כ. ועמ"ש במשנה ה' פ"ט דסנהדרין:

וזקני בית אב ישנים שם. בחציה שבחול. עיין בפי' הר"ב דסוף מדות:

ומפתחות העזרה בידם. כלומר בידי אותם הכהנים [הישנים] לשם היו מונחות כל מפתחות העזרה ומפרש במס' מדות [ספ"ק] היכן היתה [הנחתן] מקום היה שם אמה על אמה וכו' לשון המפרש:

ופרחי כהונה. פירש הר"ב בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח והן היו השומרים. ובגמ' אמרי' התם קרו להו רובים הכא קרו להו פרחי כהונה. אמרי אין. התם דלא מטו למעבד עבודה קרי להו רובים. הכא דמטו להו למעבד עבודה קרי להו פרחי:

תחת ראשיהם. פירש הר"ב כנגד ראשיהם כו'. ואין מותר להשתמש בהן אלא בשעת עבודה. אבל ליהנות נתנו אפילו שלא בשעת עבודה. כמ"ש הר"ב בריש פ"ז דיומא. ועיין במשנה ב' פ"ט דכלאים.

תחת הבירה. פי' הר"ב כל המקדש קרוי בירה כו'. עמ"ש במ"ח פ"ז דפסחים.

[*ומדורה היתה שם. עיין בפי' הר"ב משנה ז' פ"ק דמדות]:

ירד וטבל. והא דתנן במסכת מגילה [פ"ב משנה ד ] לא מזין ולא טובלין אלא ביום. [לפירש"י והר"ב דהתם] היינו בחייבי טבילה שצריכין ספירה. כמו טמא מת. או זב או מצורע וכשיגיע יום [ז'] וספר מקצתו יטבול. דסד"א הואיל [והיום [הולך] אחר הלילה] מתחלת הלילה הוי שביעי קמ"ל דלענין טבילה עד דהוי יום. דכתיב (ויקרא ע"ו) וספרה לה שבעת ימים. ימים ולא לילות. ונדה ויולדת טבילתן בלילה שהרי כל שבעה שלהן הן טמאין הלכך ליל שמיני הן טובלים. לשון המפרש.

[*ונסתפג. פירש הר"ב קינח כו' עמ"ש משנה ה' פכ"ב דשבת].

יוצא והולך לו. עיין בספ"ה. ופירש הר"ב. לפי שטבול יום משתלח חוץ לעזרה כדאמרינן באלו דברים [דמסכת פסחים דף ס"ז] וכל זב לרבות בעל קרי ועיין במשנה י"א פרק בתרא דזבים ומ"ש שם ועיין במשנה ח' פ"ק דכלים. וא"ת והיאך יכול לישב בבית המוקד עד שהשערים נפתחים. זה פי' הר"ב בסוף פ"ק דמדות.