מסכת תמורה - פרק ה - משנה ד

הֲרֵי זוֹ תְמוּרַת עוֹלָה וּתְמוּרַת שְׁלָמִים, הֲרֵי זוֹ תְמוּרַת עוֹלָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אִם לְכֵן נִתְכַּוֵּן מִתְּחִלָּה, הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹת שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאַחַת, דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְאִם מִשֶּׁאָמַר תְּמוּרַת עוֹלָה, נִמְלַךְ וְאָמַר, תְּמוּרַת שְׁלָמִים, הֲרֵי זוֹ תְמוּרַת עוֹלָה:

תמורת עולה תמורת שלמים. גרסינן, ולא גרסינן ותמורת שלמים:

הרי זו תמורת עולה. דתפוס לשון ראשון:

דבריו קיימין. וחציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים. והאי דלא קאמר תמורת עולה ושלמים ואמר תמורה אתרווייהו, משום דסבר אי אמינא תמורת עולה ושלמים תהיה קדושה ולא קריבה, כדין האומר חציה עולה וחציה שלמים שהיא קדושה ואינה קריבה, וטעה בהכי וסבר אימר תמורה אכל חד וחד כי היכי דתהוי קדושה גמורה ליקרב, הלכך אע״ג דאמר כי האי לישנא, לתרווייהו אכוין, ותרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים, ובהכי עסקינן כגון שהיו לפניו עולה ושלמים כשהמיר את זו בהן. והלכה כר׳ יוסי:

דבריו קיימים. פירש הר"ב והאי דלא קאמר תמורת עולה ושלמים וכו'. וטעה בהכי. כלומר דכי נמי אמר תמורת עולה ושלמים הוה דינא הכי. ובפי' הרמב"ם כפי נוסח א"י. אילו אמר הרי זו תמורת עולה ושלמים לדברי ר"מ דבריו קיימין. ובחבורו ספ"ב מה"ת לא התנה באומר תמורת עולה ושלמים שיהא צריך שיתכוין מתחלה לכך. ומ"ש הר"ב קדושה ולא קריבה [* ותרע' עד שתסתאב כו'. ודוקא נקט הר"ב עולה ושלמים. דאי אמר חציה חטאת דינא דתמות] כמ"ש בפי' הרמב"ם. ובנא"י והיה האומר חייב חטאת. ונימוקו עמו. דאילו לא היה חייב חטאת אפילו כי אמר זו לחטאת בלבד אינה קדושה כדמוכח ספ"ב דחולין:

דבריו קיימין. עמ"ש בזה בפ"ח דב"מ מ"ח ובמ"ג פ"ז דב"ב: