מסכת תמורה - פרק ג - משנה ב

וְלַד תּוֹדָה וּתְמוּרָתָהּ, וְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם, הֲרֵי אֵלּוּ כְתוֹדָה, וּבִלְבַד שֶׁאֵינָן טְעוּנִין לָחֶם. תְּמוּרַת עוֹלָה, וּוְלַד תְּמוּרָה, וְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם, הֲרֵי אֵלּוּ כְעוֹלָה, וּטְעוּנִין הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים:

הרי אלו כתודה. אימוריהן קרבים על גבי המזבח והבשר נאכל ליום ולילה:

ובלבד שאינן טעונין לחם. דכתיב על לחם התודה, התודה עצמה טעונה לחם, ולא ולדה ותמורתה טעונים לחם:

תמורת עולה. כגון המיר זכר בעולה:

וולד תמורתה. כגון המיר נקבה בעולה, דנקבה מתקדשת בתמורת עולה, וילדה התמורה זכר:

ולד תודה ותמורתה וכו'. עיין עוד מזה במ"ד פ"ז דמנחות:

הרי אלו כתודה. דת"ר מנין לרבות תמורות וכו' ת"ל (ויקרא ז') אם על תודה:

ובלבד שאינן טעונות לחם. לשון הר"ב דכתיב על לחם התודה כו'. כמו ששנינו שם במנחות וע"ש:

תמורת עולה. לשון הר"ב כגון המיר זכר בעולה וכן פירש"י. דאילו נקבה ירעה כו'. כהנהו דלקמן וכ"כ הרמב"ם ברפ"ג מה"ת:

ולד תמורה. וכן העתיק רש"י ובס"א תמורתה. וכן העתיק הר"ב ואע"פ שנמצא עולה הוא והל"ל תמורתו ליתא דעולה עצמו לשון נקבה. כד"א (שם א') והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה. ומה שנאמר עולה הוא מוסב על הקרבן:

הרי אלו כעולה. צ"ע דלא מייתי ליה תלמודא מקרא. ובת"כ פרשת ויקרא מייתי דכל הפסולין יהיו נוהגין בתמורה מאם עולה. ומינה דקריבה: