מסכת ערכין - פרק ג - משנה ג

בְּשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁהֵמִית אֶת הַנָּאֶה שֶׁבָּעֲבָדִים וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבָּעֲבָדִים, נוֹתֵן שְׁלשִׁים סֶלַע. הֵמִית בֶּן חוֹרִין, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ. חָבַל בָּזֶה וּבָזֶה, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם:

המית בן חורין נותן את שוויו. דכתיב (שמות כ״א:ל׳) אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו, דמי ניזק:

חבל בזה ובזה. בין בעבד בין בבן חורין, ולא המיתו. משלם נזק שלם:

[*ינותן דמי שווייו. מ"ש הר"ב נותן דמי ניזק. ע' במ"ש במ"ב פ"ה בד"ה שאין כו']:

חבל בזה ובזה משלם נזק שלם. אפי' תימא ר"ע דמתני' ח' פ"ג דב"ק. דאמר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם. והא דתנן בשור המועד משום המית עבד כו' דלא משכחת בתם. גמ':