מסכת בכורות - פרק ד - משנה ח

הֶחָשׁוּד עַל הַשְׁבִיעִית אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ פִשְׁתָּן וַאֲפִלּוּ סֶרֶק, אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ טָווּי וְאָרִיג:

החשוד על השביעית. לזרוע או לעשות סחורה בספיחי שביעית:

סרק. מתוקן במסרק. דכיון דטרחיה זוטא לא קפיד:

אריג. לאו אריג ממש. דהשתא טווי שרי אריג מיבעיא, הרי בא לכלל טווי קודם לכן. אלא אריג היינו כעין שרשרות שעושין מפשתן שלא נטוה מעולם:

אין לוקחין ממנו פשתן. ירושלמי סוף מעשרות ופשתן לאו קסמין הוא. א"ר חנינא מפני זרעה. כ"מ פ"ח מהלכות שמטה:

ואריג. וכן העתיק הר"ב והכי איתא בגמרא ונ"א ובגדים. וכן העתיק הרמב"ם. ופירש ובגדים אלו שבכאן. ר"ל כעין בגדים כגון הגדילים שהן מעשה עבות מן הפשתים עצמו: