מסכת קידושין - פרק ב - משנה ב

של זהב ונמצא של כסף כו׳ דאיכא דניחא לה בהא ואיכא דניחא לה בהא:

רבי שמעון אומר אם הטעה לשבח הרי זו מקודשת. לא פליג רבי שמעון אלא על שבח דממון, דמסתמא ניחא לה באותו שבח. אבל על שבח דיוחסין, כגון לוי ונמצא כהן, מודה רבי שמעון דאפילו הטעתו או הטעה הוא אותה לשבח אינה מקודשת, דלא ניחא לה בשבחו מפני שמתגאה עליה. ואין הלכה כרבי שמעון:

ונמצא של דבש. כגון שהיה מכוסה ולא הכירה בו עד אח"כ. שאילו ראתה אותו וקבלתו סברה וקבלה. טור סי' ל"ח ועיין לקמן:

[*של דבש. פירוש משקה הנעשה מדבש שקורין מיד"ו. ובהדיא שנינו בפרק ג' דשבועות משנה ג' שבועה שלא אשתה יין. ושמן ודבש. וכמו שמצינו בשמות העצם שנקרא פרט בשם הכלל. והנולד על שם המולידו כמו ישראל ויהודה ודומיהם רבים. וכן כתבתי בפתיחה למסכת טהרות בשם הרמב"ם. ע"ש. אבל אין ראיה ממה שהדבש נמנה בשבעה משקים במסכת מכשירין פרק ו' משנה ד'. שכן לכל הפירושים שכתב הר"ב במסכת עוקצים פ"ג מי"א אותו דבש אינו כשנעשה ממנו משקה כי אם הדבש עצמו כמות שהוא. הוא נמנה בשבעה משקים ואפילו קרוש. כחכמים דבמשנה ב' פ"ג דמסכת טהרות. וכן הוא בהדיא ג"כ בלשון הרמב"ם שכתבתי במ"ז פ"ב דמסכת ע"ז בד"ה והדברניות כו'. אבל הדבר נלמד מענינו הוא. בכאן שפירושו המשקה הנעשה מהדבש ולא הדבש עצמו. דמסתמא להשקותה קאמר דומיא דיין. וכן נמי אין רגילות לתת בכוס של שתייה דבש שעדיין לא נעשה ממנו המשקה. וזה נ"ל פשוט וברור. ועיין בפ"ט דמסכת כלים משנה ח' בד"ה לשאר וכו'. ובזה מיושב תמיהת הב"י שעל דברי הרמב"ם ועל מעשה מהמרדכי שהביא בטור י"ד סי' ק"ג ועיין במסכת ע"ז פ"ה מ"ב]:

של זהב ונמצא של כסף. כתב הר"ב דאיכא דניחא לה בהא. גמ'. וז"ל הרמב"ם אפשר שדעתה ורצונה בזה הדבר הפחות לכוונת שום ענין יותר ממה שרוצה הדבר האחר. ע"כ. ועיין מ"ו פ"ה דב"ב. וז"ל התוס' כגון שצריכה כסף להשלים תכשיט של כסף שעושה:

רבי שמעון אומר אם הטעה לשבח מקודשת. פרכינן בגמ' ולית ליה לר"ש [מ"ו פ"ה דב"ב] יין ונמצא חומץ. חומץ ונמצא יין שניהם יכולים לחזור. ומפרקינן הב"ע כגון שאמרה היא לשלוחה צא וקבל לי קדושין מפלוני שאמר לי התקדשי לי בדינר של כסף והלך ונתן לו דינר של זהב. ומאי נמצא. דקא צייר בבליתא כשנתנו לשליח. מר סבר קפידא ומר סבר מראה מקום. והיכא דטעי איהי גופה מודה ר"ש: