מסכת עדויות - פרק ג - משנה י

שְׁלֹשָׁה דְבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַחְמִיר כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי. אֵין טוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת, וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין אֶלָּא רְקִיקִין. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מִימֵיהֶן שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא הָיוּ אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין אֶלָּא רְקִיקִין. אָמְרוּ לוֹ, מַה נַּעֲשֶׂה לְבֵית אָבִיךָ שֶׁהָיוּ מַחְמִירִין עַל עַצְמָן וּמְקִלִּין עַל יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין וָחֹרִי:

אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת. דסברי בית שמאי אין אופין אלא אם כן עירב בפת, ואין מבשלין אלא אם כן עירב בתבשיל, ואין טומנין אלא אם כן היו לו חמין טמונין מערב יום טוב. ובית הלל סברי דאופין ומבשלין וטומנין על עירוב של תבשיל בלבד:

אין זוקפין. מנורה של חוליות שנתפרקו חוליותיה, אין מחזירין אותן, דהוי כבונה, ויש בנין בכלים. ובית הלל סברי אין בנין. בכלים:

גריצין. ככרות עבות:

אלא רקיקין. ככרות דקות. דסברי בית שמאי אין אופין פת מרובה ביו״ט משום טרחא. ובית הלל אומרים אופין פת מרובה ביו״ט, שבזמן שהפת מרובה יפה היא נאפת:

וחרי. עיסה גדולה הנאפת על גבי גחלים. ואין הלכה כרבן גמליאל בכל מה שמחמיר כדברי בית שמאי:

שלשה דברים ר"ג מחמיר וכו'. שנויה במשנה ו' פ"ב דביצה וע"ש:

זוקפין. תרגום [בראשית ל"ז] וגם נצבה אף אזדקפה. הרמב"ם:

וחרי. פי' הר"ב עיסה גדולה וכו' כמו והנה שלשה סלי חורי על ראשי (בראשית מ'). הרמב"ם. [*ובערוך ערך חר כלומר חררות גדולות הראויות למלך]: