מסכת עדויות - פרק ג - משנה ד

כָּל הַחוֹצָלוֹת טְמֵאוֹת טְמֵא מֵת, דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִדְרָס. כָּל הַקְּלִיעוֹת טְהוֹרוֹת, חוּץ מִשֶּׁל גַּלְגִּילוֹן, דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כֻּלָּם טְמֵאוֹת, חוּץ מִשֶּׁל צַמָּרִים:

חוצלות. מחצלאות עשויות מגמי וכיוצא בו, ויש להם שפה סביב:

טמאות טמא מת. שהרי יש להן בית קבול. אבל לא טומאת משכב ומושב, לפי שאין ראויות לשכיבה ולא לישיבה:

וחכמים אומרים מדרס. דחזו נמי לשכיבה:

הקליעות. חוטין מעשה עבות:

טהורות. שאינן חשובות אריג ואין זה בגד:

חוץ משל גלגילון. הקליעות של אבנט שחוגרים בו, שבגד הוא חשוב:

כולם טמאות. דכולם חשובים בגד, חוץ מן הקליעה שעושים מוכרי הצמר לקשור בה אגודות של צמר:

החוצלות טמאות טמא מת. פי' הר"ב מחצלאות וכו'. ויש להם שפה סביב ואע"ג דמדרבנן מטמאין אע"פ שאין להם בית קבול. [כמ"ש הר"ב בריש פ"ב דכלים] הכא היכא דלית להו גדנפא. עשוין לסיכוך. תוס' פ"ק דסוכה דף כ'. ועיין כ"ט דכלים משנה ו':

וחכ"א מדרס. לשון הר"ב דחוי נמי לשכיבה ואימא אף מדרס. גמ' שם:

גלגילון. פי' הר"ב אבנט שחוגרים וכו' וכ"פ במשנה י"א פי"א דנגעים גם הרמב"ם פי' שם כך. ומסיים ואולם הוא נגזר מן והגליונים ע"כ. ובפירושו שבכאן נראה דגורס פתיגיל ומפרש שהיא מלה מורכבת מן פתיל גיל.