מסכת הוריות - פרק ג - משנה ח

כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי, לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר, וּמַמְזֵר לְנָתִין, וְנָתִין לְגֵר, וְגֵר לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּן שָׁוִין. אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם וְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ:

לוי קודם לישראל. דכתיב (דברים י׳:ח׳) בעת ההיא הבדיל ה׳ את שבט הלוי מתוך בני ישראל:

ישראל קודם לממזר. האי מיוחס והאי לאו מיוחס:

ממזר קודם לנתין. זה בא מטפה כשרה וזה בא מטפה פסולה:

נתין קודם לגר. זה גדל עמנו בקדושה וזה לא גדל עמנו בקדושה:

גר קודם לעבד. זה לא היה בכלל ארור וזה היה בכלל ארור:

ממזר ת״ח קודם לכ״ג עם הארץ. דכתיב (משלי ג׳:ט״ו) יקרה היא מפנינים, יקרה היא מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים:

כהן קודם לוי. גמ'. שנאמר בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים. [ד"ה א' כ"ג י"ג]. ועיין מ"ש הר"ב במ"ח פ"ה דגיטין. והרמב"ם בפירושו מנה עוד מעלות. ע"ש. ובחבורו סוף פ"ד מהלכות כלי המקדש:

ישראל לממזר. והרמב"ם בפירושו. וכן בחבורו סוף פרק ח' מהלכות מתנות עניים כתב ישראל לחלל. דבת חלל פסולה לכהונה. וחלל לשתוקי. ושתוקי לאסופי. ואסופי לממזר. שהממזר ודאי והאחרים ספק.

וממזר לנתין. כתב הר"ב זה בא מטפה כשרה וכו'. גמ'. ואפי' ממזרת שילדה מעובד כוכבים ועבד שהולד ממזר כדמוכח ממתנו' דספ"ג דקדושין וכ"כ הרמב"ם פט"ו מה' אסורי ביאה. וטור א"ה סי' ד'. מ"מ יש בו מקצת כשרות מהאם. דהא אמרי' בסוף פ' המפלת (נדה דף ל"א) ג' שותפין באדם הקב"ה אביו ואמו וכו':

גר קודם לעבד. פי' הר"ב זה לא היה בכלל ארור וזה היה בכלל ארור גמ'. וכתב הרמב"ם ר"ל ממה שכתוב בתורה ארור כנען. ועיין מ"ש בשם רש"י רש מתני' ג' פ"ק דקדושין:

וכהן גדול עם הארץ. בזמן בית שני שלא דקדקו לקיים והכהן הגדול [מאחיו] שיהא גדול בחכמה וכו' כמ"ש פ"ב משנה ה'. כדפירש הר"ב במשנה ג' פ"ק דיומא:

קודם לכהן גדול עם הארץ. ועיין בפירוש הר"ב במ"ח פ"ה דגטין.

סליק לה מסכת הוריות וכולה סדר נזיקין בסייעתא דשמיא
אנא מהודה לעתיקא דעתיקין. שזיכני להשלים סדר נזיקין. ובכן מיסוד נבוני לחשים. הנני יוסף גם בסדר קדשים.