מסכת הוריות - פרק ב - משנה ד

אֵין חַיָּבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, וְאֵין מְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. אֲבָל חַיָּבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה, וּמְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה. אֵיזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה, פְּרֹשׁ מִן הַנִּדָּה. וּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, לֹא תָבֹא אֶל הַנִּדָּה:

אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש. בית דין שהורו וטעו בטומאת מקדש וקדשיו, אין מחוייבין להביא קרבן צבור:

על עשה שבמקדש. כגון שנטמא במקדש, שמצוה לו לצאת בקצרה, ואם שהה ויצא בארוכה חייב כרת. ובית דין שהורו לו לצאת בארוכה אין חייבין קרבן, לפי שאין על שגגה זו קרבן חטאת, כלומר יחיד שטעה ושגג בזו ויצא בארוכה אינו חייב חטאת קבועה אלא קרבן עולה ויורד:

ולא תעשה שבמקדש. שלא יכנס למקדש בטומאה:

ואין מביאין אשם תלוי וכו׳ שכל דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה, מביאין על לא הודע שלו אשם תלוי. וטומאת מקדש הואיל ואין חייבין על שגגתו חטאת [קבועה] אין מביאין על לא הודע שלו אשם תלוי:

על עשה שבנדה. היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי עתה בשעת תשמיש, מצוה עליו לפרוש, ולא יפרוש מיד שהיציאה הנאה היא לו כביאתו, אלא נועץ צפרניו בקרקע וממתין עד שימות האבר ופורש בלא קושי. וזהו עשה שבנדה. ואם שגגו בית דין בהוראה זו והורו שיפרוש מיד, חייבין פר העלם דבר, לפי שהיחיד חייב על שגגתו חטאת:

אין חייבין על עשה וכו'. פירש הר"ב ב"ד שהורו. וכן פירש"י משום דכהן משיח פלוגתא בסוף פרקין בגמ' [דף ח'].

על עשה שבמקדש. פירש הר"ב כגון שנטמא במקדש וכו' כדתנן במשנה ג' פ"ב דשבועות:

ואין מביאין אשם תלוי וכו'. כתב הר"ב שכל דבר שחייבין על שגגתו וכו' [עיין בריש מתניתין ז'] יליף לה בגמרא דבחטאת קבועה כתיב ואם נפש וגו' מכל מצות ה' וגו' ואשם. ובאשם תלוי כתיב נמי מכל מצות ה' וגו' ואשם. וכ"כ הר"ב במשנה ב' פרק ה' דכריתות. ומ"ש הר"ב וטומאת מקדש הואיל ואין חייבין על שגגתו חטאת. ר"ל קבועה. אבל עולה ויורד לא קרינן חטאת סתמא:

פרוש מן הנדה. כשנטמאה בשעת תשמיש כדפירש הר"ב. ומשנה ד' פ"ב דשבועות כתבתי מנא יליף לה. ורש"י שפירש בכאן פרוש מן הנדה. כלומר בסמוך לווסתה לא דק דההיא מלתא אחריתא התם בברייתא ולא קאי אמתניתין:

ומצות לא תעשה לא תבא אל הנדה. פירוש כשנטמאה בשעת תשמיש. ויליף לה בגמ' פרק ב' דשבועות דף י"ח דכתיב (ויקרא י״ח:י״ט) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. ולא תקרב נמי לא תפרוש הוא דכתיב [ישעיה ס"ה ה'] האומרים קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך פירש"י ליצני הדור היו אומרים לנביא עמוד בעצמך אל תגש בי שלא אטמאך שאתה קדוש ואני טמא. קדשתיך. טמאתיך. כמו הן ישא איש בשר קדש. (חגי ב׳:י״ב) וכמו פן תקדש (דברים כ"ב) :