מסכת הוריות - פרק ב - משנה ב

הוֹרָה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְעָשָׂה בִפְנֵי עַצְמוֹ, מִתְכַּפֵּר לוֹ בִפְנֵי עַצְמוֹ. הוֹרָה עִם הַצִּבּוּר וְעָשָׂה עִם הַצִּבּוּר, מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּבּוּר, שֶׁאֵין בֵּית דִּין חַיָּבִים עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת, וְכֵן הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה, עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת:

מתכפר לו בפני עצמו. חייב להביא פר בפני עצמו:

הורה עם הצבור. שהיה הוא אחד מן הסנהדרין ששגגו בהוראה:

מתכפר לו עם הצבור. בפר העלם דבר של צבור, ואינו צריך קרבן אחר. דסלקא דעתך אמינא כי היכי דביוה״כ אין מתכפר עם הצבור, דהא כתיב (ויקרא ט״ז:י״א) ושחט את פר החטאת אשר לו, הכא נמי יהיה צריך קרבן בפני עצמו, קמשמע לן דלא. ונפקא לן מקרא דכתיב (שם ד׳) על חטאתו אשר חטא, בחטא המיוחד לו מביא קרבן בפני עצמו, ובחטא שאינו מיוחד לו אינו מביא קרבן בפני עצמו:

שאין בית דין חייבים. כלומר, דין הוא שהמשיח מתכפר עם הצבור, שהרי אין בית דין חייבין וכו׳ וכן המשיח, אלמא הושוה המשיח לבית דין בכל עניניו, א״כ כשהורה עם הצבור דין הוא שיהיה שוה לצבור ויתכפר עם הצבור:

ולא בעבודה זרה עד שיורו לבטל מקצת. לפי שנאמר בשאר מצות (ויקרא ד׳:י״ג) ונעלם דבר מעיני הקהל, ונאמר בעבודה זרה (במדבר ט״ו:כ״ד) והיה אם מעיני העדה וגו׳, מה בשאר מצות ונעלם דבר ולא כל הגוך, אף בעבודה זרה דבר ולא כל הגוף:

מתכפר לו בפ"ע. כגון דמורו בתרי איסורי ב"ד בחלב. והוא בעבודה זרה. [א"נ אפכא כדאיתא בגמ'] (דף ז' ע"ב) דאי הורה הוא בפ"ע. ולא הורו ב"ד כלל לא אצטריך למתני דחייב להביא פר דמקרא מלא הוא אלא כי אצטריך למתני כגון דהורו בב' איסורי. רש"י:

שאין ב"ד חייבין וכו'. לשון הר"ב כלומר דין הוא שהמשיח מתכפר וכו'. וכן פירש"י וההוא דפירש הר"ב לעיל דנפקא לן מקרא דכתיב על חטאתו. הכי איתא בברייתא. אבל ק"ל דבגמ' מייתי לה אמתני' וקאמר מה"מ דת"ר וכו'. ואי איתא דמתני' אשאין סמיך. מאי קשיא ליה. ומאי מהדר ליה. הא מתני' גופא תני טעמא. אלא נ"ל דתנא דידן לאו לראיה מייתי אלא מילתא באפי נפשה היא. וה"ק ואין. וכה"ג ריש פ"ק דביצה [מ"ב] שאפר כירה וכו' מפרשי' בגמ' ואפר כדפי' הר"ב שם וכבר כתבתי בסוף פ"ו דערובין [ד"ה שאין] בשם הרא"ש דמפרש לה הכי במתני' דהתם. ואע"ג דלא אתמר עלה בגמ' כלום. ושם הבאתי לו ממשניות אחרות לראיה לדבריו. וכך נ"ל נמי הך דהכא דהוי כמו ואין. ומשום כהן משיח נסיב לה הכא. אע"ג דלענין ב"ד כבר תנן לה לעיל פ"ק מ"ג. וא"נ איידי אינך דאין חייבים וכו':

שאין ב"ד וכו'. רש"י פי' ר"מ היא דאמר לעיל סוף פ"ק ב"ד מביאין וכו' ולפי מה שכתבתי לעיל בריש הפרק [ד"ה והלך]. בשם הכ"מ אין לדקדק במאי דתני ב"ד.. וככ"ע אתיא: וכן המשיח. כדפירש הר"ב במשנה דלקמן:

לא בעבודה זרה. דתנו רבנן לפי שיצאה עבודה זרה לדון בעצמה [פירוש רש"י שיצאה מכלל פר העלם דבר של צבור לדון בעצמה בהבאת פר ושעיר ע"כ]. יכול יהו חייבים על עקירת מצוה כולה נאמר כאן מעיני כו':