מסכת בבא קמא - פרק ט - משנה ב

גָּזַל בְּהֵמָה וְהִזְקִינָה, עֲבָדִים וְהִזְקִינוּ, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, בַּעֲבָדִים אוֹמֵר לוֹ, הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ. גָּזַל מַטְבֵּעַ וְנִסְדַּק, פֵּרוֹת וְהִרְקִיבוּ, יַיִן וְהֶחְמִיץ, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. מַטְבֵּעַ וְנִפְסַל, תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת, חָמֵץ וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח, בְּהֵמָה וְנֶעֶבְדָה בָהּ עֲבֵרָה, אוֹ שֶׁנִּפְסְלָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אוֹ שֶׁהָיְתָה יוֹצֵאת לִסָּקֵל, אוֹמֵר לוֹ, הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ:

בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך. דכקרקע דמו וברשותא דמרייהו קיימי. והלכה כר״מ:

מטבע ונסדק. שינוי הניכר הוא:

פירות והרקיבו. כשהרקיבו מקצתן [אומר לו הרי שלן. לפניך]. אבל הרקיבו כולם, משלם כשעת הגזילה:

מטבע ונפסל. שאינו עובר באותה מדינה, אבל עובר הוא במדינה אחרת:

ונעבדה בה עבירה. שנרבעה או נעבדה [לעבודה זרה] שהיא פסולה לקרבן:

שנפסלה למזבח. במום שאינו ניכר כגון בדוקין שבעין:

רבי מאיר אומר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך. כתב הר"ב והלכה כר"מ. הכי אמר רב בגמרא משום דאיפכא תני למתניתין. א"נ משום דאשכח תרתי ברייתות וחדא מתניתין מקמי תרתי ברייתות מפיך להו תני וחכ"א בעבדים וכו'. והכי קאמר למאי דאפכיתו ותניתו הלכה כר"מ:

פירות והרקיבו. כתב הר"ב כשהרקיבו מקצתן [אומר לו וכו'] גמרא. ופירש נ"י כיון דאורחייהו בהכי כהיזק שאינו ניכר חשבינן ליה ואומר לו הרי שלך לפניך. והוי כחמץ בפסח. אבל כשהרקיבו כולן שהוא היזק ניכר [ומתניתין דקתני משלם כשעת הגזילה כשהרקיבו כולן שהוא היזק ניכר] כיין והחמיץ [מיירי]. ע"כ:

יין והחמיץ. שנשתנה ריחו וטעמו ולא מצי א"ל הרי שלך לפניך. נ"י:

מטבע ונפסל. פירש הר"ב במדינה זו אבל יוצא במדינה אחרת שיכול לומר לו לך והוציאו שם. רש"י. ועיין לקמן:

תרומה ונטמאת חמץ וכו'. הטעם דאילו אף שנפסלו אצל הגזלן לגמרי. מ"מ תבואת תרומה ולחם חמץ לא נשתנה משאר תבואות ולחמין. והרי הן כמו שהיו בשעת הגזילה וכמו שהן עכשיו שאר תבואות ולחמין משום הכי מצי אמר לו הרי שלך לפניך. מה שאין כן בפסלתו מלכות כיון דצורת מטבע זו אינה יוצאת כלל בכל מדינות המלך ונטבעה צורה אחרת במקומה. הרי ניכר הפסידה. מהר"ר ואלק כהן בשלחן ערוך סימן שס"ג [*והוא מפירוש רש"י שבגמרא [דף צ"ו]:

בהמה ונעבדה בה עבירה וכו'. בעד אחד שלא נסקלה. אבל פסולה לקרבן *) ועיין ריש פ"ח דזבחים. וטעמא דאמר ליה הרי שלך לפניך פירש רש"י דכל בהמות לאו למזבח קיימי:

או שהיתה יוצאה ליסקל. סבירא ליה להאי תנא דגומרין דינו של שור שלא בפניו ואין צריך להביאו לב"ד דאמר ליה מאי עבדי ליה. גמרא: