מסכת תענית - פרק ג - משנה ט

מסכת תענית - פרק ג - משנה ט

הָיוּ מִתְעַנִּין וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה, לֹא יַשְׁלִימוּ. לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה, יַשְׁלִימוּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, קֹדֶם חֲצוֹת לֹא יַשְׁלִימוּ, לְאַחַר חֲצוֹת יַשְׁלִימוּ. מַעֲשֶׂה שֶׁגָּזְרוּ תַעֲנִית בְּלוֹד, וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם חֲצוֹת. אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן, צְאוּ וְאִכְלוּ וּשְׁתוּ וַעֲשׂוּ יוֹם טוֹב. וְיָצְאוּ וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְעָשׂוּ יוֹם טוֹב, וּבָאוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם וְקָרְאוּ הַלֵּל הַגָּדוֹל:

פירוש ברטנורא : ביאור הענין על מסכת תענית - פרק ג - משנה ט

רבי אליעזר אומר קודם חצות לא ישלימו. והלכה כרבי אליעזר:

צאו אכלו ושתו. ולא אמר להן קראו הלל הגדול תחלה, שאין קורין הלל הגדול אלא בכרס מלאה ונפש שבעה:

פירוש תוספות יום טוב: ביאור הענין על מסכת תענית - פרק ג - משנה ט

קודם הנץ החמה לא ישלימו. דאכתי לא חל עלייהו תענית כי נחתי גשמים רש"י. [*ופי' הנץ החמה כתבתי במשנה ב' פ"ק דברכות]:

קודם חצות. דחצות זמן אכילה הוא. ומחצות ואילך חל התענית כיון שלא סעדו בשעת סעודה. רש"י [*ומ"ש הר"ב הלכה כר"א. גמ']:

וקראו הלל הגדול. הודו לאלהי האלהים כל"ח (תהלים קל"ו) עד על נהרות בבל גמרא סוף פסחים ומשום דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר נאה להאמר על השובע. רש"י. ודרך שיר הוא שלא נאמר אלא על השובע. אבל בפסוקי דזמרה אומרים עיין בתוס':