מסכת שקלים - פרק ז - משנה ה

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְמַשְׁכְּנִין אֶת מוֹצְאֶיהָ, עַד שֶׁהוּא מֵבִיא נְסָכֶיהָ. חָזְרוּ לִהְיוֹת מַנִּיחִין אוֹתָהּ וּבוֹרְחִין. הִתְקִינוּ בֵּית דִּין שֶׁיְּהוּ נְסָכֶיהָ בָּאִין מִשֶּׁל צִבּוּר:

היו ממשכנין את מוצאיה. המוצא עולה או שלמים היו ממשכנין אותו עד שיביא נסכיה משלו, שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש:

מניחין אותה ובורחים. כדי שלא להתחייב בנסכיה:

נסכיה. פי' הר"ב שלשה עשרונים וכו' והה"נ השמן והיין הראוי להן [*ועיין מה שכתבתי ברפ"ה]:

משל צבור. ובכל מקום שאומר משל צבור הכוונה בו שיביא מתרומת הלשכה רמב"ם. סוף פרקין. וכן כתב הר"ב לקמן גבי קינין ורש"י פרק ד' דמנחות לענין חביתין וכתב בכ"מ בפרק ד' מהלכות שקלים לפי שאלו בכלל מה ששנינו בריש פרק ד' שכל קרבנות צבור באין מתרומת הלשכה: