מסכת פסחים - פרק ז - משנה א

כֵּיצַד צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח, מְבִיאִין שַׁפּוּד שֶׁל רִמּוֹן, תּוֹחֲבוֹ מִתּוֹךְ פִּיו עַד בֵּית נְקוּבָתוֹ, וְנוֹתֵן אֶת כְּרָעָיו וְאֶת בְּנֵי מֵעָיו לְתוֹכוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כְּמִין בִּשּׁוּל הוּא זֶה, אֶלָּא תוֹלִין חוּצָה לוֹ:

כיצד צולין. שפוד של רמון. ולא שאר עצים דמפקי מיא והוה ליה בשל מבושל במים, ורמון לא מפיק מיא. ובשפוד של מתכת לא, כדלקמן, דחם מקצתו חם כולו ונצלה מחמת שפוד, ורחמנא אמר צלי אש ולא צלי דבר אחר:

כמין בשול הוא זה. שמתבשלין בני מעיו לתוכו כבתוך הקדרה:

תולין חוצה לו. תוחבן בשפוד למעלה מפיו של טלה. והלכה כרבי עקיבא:

שפוד של רימון. כתב הר"ב של מתכת לא. דחם מקצתו חם כולו. מסיים רש"י שהפנימי מתחמם על ידי קצתו החיצון:

תוחבו מתוך פיו. אור"י מש"ה תוחבו דרך פיו. לפי שנותן הגס שבשפוד למטה כדי שלא יפול הפסח ואז הוה בית השחיטה למטה וקדייב דמא דרך שם. תוספות. [*ועיין לקמן בסמוך]:

[*אלא תולין חוצה לו. פירש הר"ב תוחבין בשפוד למעלה מפיו של טלה. וכן לשון רש"י. ובברייתא בסוגיא תני רבי טרפון קוראהו גדי מקולס ופרש"י [מקולס לשון כובע] נחשת דמתרגמינן קולסא דנחשא. דס"ל תולין למעלה מראשו ונראין ככובע נחשת על ראש גבור. ע"כ. וצ"ל שהם מסובבים וכרוכים בענין שלא יפלו מעל הראש שהרי לדברי התוס' שכתבתי לעיל פי הטלה למטה. מיהו הר"ב ורש"י עצמם לא פירשו כן בפ"ב דביצה משנה ז' ע"ש]: