מסכת עירובין - פרק ב - משנה ג

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד בֵּית סָאתָיִם. אָמְרוּ לוֹ, לֹא אָמְרוּ בֵית סָאתַיִם אֶלָּא לְגִנָּה וּלְקַרְפֵּף, אֲבָל אִם הָיָה דִּיר אוֹ סַחַר, אוֹ מֻקְצֶה אוֹ חָצֵר, אֲפִלּוּ בֵית חֲמֵשֶׁת כּוֹרִין, אֲפִלּוּ בֵית עֲשָׂרָה כּוֹרִין, מֻתָּר. וּמֻתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא, וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין:

רבי יהודה אומר עד בית סאתים. לא יעשה היקף גדול לבאר אלא עד בית סאתים:

לגינה ולקרפף. שאין הקיפן לדירה:

קרפף. היקף גדול חוץ לעיר להכניס שם עצים לאוצר:

דיר. של בהמות שעושין בשדות היום כאן ולמחר כאן כדי לזבלה בגללי בהמה:

סחר. [היקף מחיצה] לבהמות בעיר. ואית דגרסי סהר, בית האסורים:

חצר. מקום מגולה שלפני הבתים:

מוקצה. רחבה שאחורי הבתים, דכל הני הקיפן לדירה הוא. והני פסי ביראות נמי הואיל ומימיהן ראויות לשתיית אדם תשמיש מעלייתא הוא:

ומותר להרחיק כל שהוא. כלומר כשם שכל אלו שהוקפו לדירה אפילו גדולים עד י׳ כורים מותר לטלטל בהם, כך מותר להרחיק ההיקף של פסי ביראות כל מה שלבו חפץ, וכן הלכה:

סחר. עיין בפ"ג דשביעית משנה ד' בפירוש הר"ב והתם גרס סהר ואפילו הכי מפרש כמו סחר אבל התם אי אפשר לפרש בית האסורים:

מוקצה. פירש הר"ב רחבה כו' ונקראת מוקצה לפי שאין רוב תשמיש שם כדכתב הרמב"ם משנה ח' פרק בתרא. וכתב הר"ב דכל הני הקיפן לדירה הוא. פירוש לדירת אדם לכניסה ויציאה תמיד כן פירש"י דף כ"ב ע"א ועיין במשנה ה' מ"ש שם בס"ד:

ומותר להרחיק כו'. כתב הר"ב והני פסי ביראות נמי הואיל ומימיהן ראויין לשתיית אדם כו' כ"כ רש"י ז"ל. ועיין במשנה דלקמן: