מסכת עירובין - פרק א - משנה ז
מסכת עירובין - פרק א - משנה ז
בַּכֹּל עוֹשִׂין לְחָיַיִן, אֲפִלּוּ בְדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם גּוֹלֵל, וְרַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר. וְכוֹתְבִין עָלָיו גִּטֵּי נָשִׁים, וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי פוֹסֵל:
פירוש ברטנורא : ביאור הענין על מסכת עירובין - פרק א - משנה ז
רבי יוסי אוסר. דחיישינן שמא תמות ולא הוי גבוהה עשרה ולא יהיב אדעתיה וסמיך עלה:
ומטמא משום גולל. אם עשאן גולל לקבר מטמא לעולם אם נגע בו אדם וכלים כאהל המת, אפילו ניטל משם דכתיב (במדבר יט) וכל אשר יגע על פני השדה ודרשינן לרבות גולל ודופק. גולל הוא כסוי הקבר:
ור״מ מטהר. טעמא דר״מ משום דקסבר כל מחיצה העומדת ברוח חיים אינה מחיצה. ואינה הלכה:
ורבי יוסי הגלילי פוסל. דכתיב (דברים כד) וכתב לה ספר, מה ספר אין בו רוח חיים אף כל שאין בו רוח חיים. ורבנן אי כתיב וכתב לה בספר כדקאמרת, השתא דכתיב וכתב לה ספר לספור דברים הוא דאתא. והלכה כת״ק. [ואם כתב] לה גט בקרן של פרה ונתן לה את הפרה, דהשתא אינו צריך קציצה לאחר שנכתב, כשר. אבל אם לא נתן לה את הפרה אלא את הקרן, כיון שצריך קציצה, לא מגרשה ביה:
פירוש תוספות יום טוב: ביאור הענין על מסכת עירובין - פרק א - משנה ז
אפילו בדבר שיש בו רוח חיים. ולא חיישינן שמא תמות דמיתה לא שכיחא (ועיין מ"ש במשנה ב' פרק ט' דנדרים) ולשמא תברח נמי ליכא למיחש דבקשורה מיירי ולשמא תרבץ תחתיה וליכא מחיצה עשרה נמי ליכא למיחש. דמיירי דמתוחה באשלי מלעיל כלומר שקשורה בחבלים לכותלי המבוי ביתדות שיוצאות מן הכתלים או מן התקרה ואינה יכולה לרבוץ תחתיה והכי מפרשינן בסוכה עכ"ל הר"ר יונתן:
רבי יוסי אוסר. פירש הר"ב דחיישינן שמא תמות ותיכווץ. סוכה דף כ"ד:
רבי מאיר מטהר. פי' הר"ב דסבר כל מחיצה כו'. וקשה דלפלוג נמי ברישא. ובגמ' ורי"ף ורבינו יונתן איתא ברישא ר"מ [אוסר]. [*וכן הוא בסדר המשנה שבירושלמי ברישא ורבי מאיר אוסר]:
וכותבין עליו גיטי נשים. מ"ש הר"ב [*ואם כתב לה גט בקרן וכו'] לא מגרשה בה כיון שצריך קציצה. כדמפרש במשנה ג' פרק ב' דגיטין דכתיב וכתב ונתן מי שאינו מחוסר וכו':