מסכת עירובין - פרק א - משנה ו

מסכת עירובין - פרק א - משנה ו

לְחָיַיִן שֶׁאָמְרוּ, גָּבְהָן עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְרָחְבָּן וְעָבְיָן כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, רָחְבָּן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים:

פירוש ברטנורא : ביאור הענין על מסכת עירובין - פרק א - משנה ו

לחיים שאמרו. לחיים שנחלקו בה רבי אליעזר וחכמים, דלרבי אליעזר תרתי בעינן ולרבנן חדא, זהו שיעורן:

גבהן עשרה טפחים. כשיעור גובה המבוי דאין גבהו פחות מעשרה טפחים. ואפילו היה המבוי גבוה הרבה דיו בלחי גבוה עשרה טפחים:

ורבי יוסי אומר רחבן שלשה. דבעי דבר חשוב במחיצה. ואין הלכה כר״י:

פירוש תוספות יום טוב: ביאור הענין על מסכת עירובין - פרק א - משנה ו

גבהן עשרה טפחים. פי' הר"ב כשיעור גובה המבוי. [*עיין מ"ש לעיל במשנה ב' בס"ד וכן בר"פ דלקמן] וכתב הר"ר יונתן וה"ה בקורה שצריך שלא תהיה למטה מעשרה ולא תני בקורה דסמך על משנה זו של לחי ששיעורו עשרה כשיעור מבוי ע"כ. ומ"ש הר"ב ואפילו היה המבוי גבוה הרבה כבר כתבתי כן לעיל משנה א' בשם הרמב"ם:

רבי יוסי אומר רחבן ג'. פי' הר"ב דבעי דבר חשוב במחיצה. וז"ל הר"ר יונתן י"ל דדעתיה דרבי יוסי דבעי דבר חשוב במחיצה שאפילו יפליגנו מן הכותל בשלשה דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ולבטליה כדאשכחן במדה אמצעית של ג' מדות במחיצת כלאים כל שהוא שלשה צריך שלא יהא בין זה לזה במלואו ואוקמינן לה במלואו נכנס ויוצא ומשום הכי מחמיר ר"י ואפילו בסומכו לגמרי לכותל בעי ג"ט וברחבו עכ"ל ובפ"ד בתוספתא דכלאים איתא והובאה בגמ' בפירקין דף ט"ז ע"א: