מסכת מועד קטן - פרק ב - משנה ה

מחפין את הקציעות. תאנים שטוחין בשדה ליבשן, מחפין ומכסין אותן בקש מפני הגשמים:

אף מעבין. שנותנין אותן זו ע״ג זו ועושין אותן כמין כרי, שיהיו העליונות מגינות על התחתונות:

הדשושות. שדשים וכותשים חטים לדייסא:

הגרוסות. שעושים גריסין של פול:

הם. האומנין:

החמירו על עצמן. ואין עושין אפילו בצנעה. ואין הלכה כרבי יוסי:

מוכרי פירות כו' מוכרים בצנעה. והטעם שכל שאומנתו בכך כל השנה בעי צנעה. אף על פי שהוא לצורך המועד. וזהו שהזכירו מוכרים. המגיד פ"ז מהלכות יו"ט. ופירוש בצינעה בברייתא בגמ'. אם היה חנותו פתוח לר"ה פותח חציו ומניח חציו נעול ואם פתוח לסטיו פותח כדרכו כו':

הציידין. ציידי [חיה] עופות ודגים. הר"ן:

בצנעה. כתב רש"י שמא יאמר זה לוקח שלא לצורך המועד ע"כ. ולפי דבריו קשה למה נקטינן אלו. והרמב"ם פ"ז מהלכות יו"ט כפי מה שפירשו המגיד לא הצריך לעשותן בצנעה. אלא האומנים שעושין מלאכות לרבים. ופירש ב"י סימן תקל"ג דהטעם מפני שהן צריכין לעשות הרבה ביחד ונראה כאילו הן עושין אותם לצורך חול:

רבי יוסי אומר כו'. כתב הר"ב ואין הלכה כרבי יוסי. ואין הלכה כר' יהודה. הרמב"ם: