מסכת יומא - פרק ה - משנה ו

על טהרו. אחר שגמר כל המתנות של קרנות מזה עליו שבע פעמים כדכתיב (ויקרא ט״ז) והזה עליו מן הדם. טהרו, המקום המגולה שבו שחותה האפר והגחלים אילך ואילך ומזה על זהבו של מזבח:

ושל מזבח החיצון. שירי דם החטאות החיצונות היה שופך על יסוד דרומי:

אלו ואלו. דמים החיצונים והפנימים הנשפכים על מזבח העולה היו שותתים ונופלים מן היסוד לרצפה ומתערבין באמה סילון שבעזרה היוצא לנחל קדרון:

לגננים. לבעלי גנות:

ומועלין בהם. אסור ליהנות מהם בלא דמים:

טהרו. פי' הר"ב המקום המגולה שבו כו'. כדכתיב (שמות כ"ב) כעצם השמים לטהר. גמ':

על יסוד מערבי. וכן על יסוד דרומי פירשם הר"ב ברפ"ה דזבחים ובמשנה ג' שם:

לנחל. כמו לנחל איתן עמק. לשון רש"י פסחים דף כ"ב:

ומועלין בהן. [*מדרבנן דאי לא יצאו מידי מעילה מדאורייתא היאך נמכרין לגננין לזבל. כ"כ התוספות. ומשנה שלימה שנינו בפרק ח' דחולין משנה ו' [דבדם] אין מועלין והיינו מדאורייתא. עוד] עיין מ"ש במשנה ט' פ"ב דקדושין: