מסכת יומא - פרק ג - משנה יא

וְאֵלּוּ לִגְנַאי, שֶׁל בֵּית גַּרְמוּ לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים. שֶׁל בֵּית אַבְטִינָס לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת. הֻגְרַס בֶּן לֵוִי הָיָה יוֹדֵעַ פֶּרֶק בַּשִּׁיר וְלֹא רָצָה לְלַמֵּד. בֶּן קַמְצָר לֹא רָצָה לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַכְּתָב. עַל הָרִאשׁוֹנִים נֶאֱמַר (משלי י), זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה. וְעַל אֵלּוּ נֶאֱמַר (שם) וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב:

לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים. שלא היו יודעים שאר אומנין לרדותם מן התנור שלא יהא נשבר, מפני שהיה עשוי כמין תיבה פרוצה:

לא רצו ללמד על מעשה הקטורת. מכירין היו בעשב אחד ששמו מעלה עשן וכשהיו מערבים אותו עם סממני הקטורת היה עשן הקטורת מתמר ועולה כמין מקל ולא היה פונה אילך ואילך:

פרק בשיר. הכרעת קול נעימה:

על מעשה הכתב. קושר ד׳ קולמוסים בד׳ אצבעותיו, וכותב שם בן ד׳ אותיות כאחת:

על הראשונים. בן גמלא ובן קטין, מונבז והלני אמו, וניקנור:

ועל האחרונים. בית גרמו ובית אבטינס, הגרוס בן לוי ובן קמצר. ואע״ג דבית גרמו ובית אבטינס נתנו טעם לדבריהם שלא רצו ללמד, שמא ילמד אדם שאינו הגון וילך ויעבוד לע״ז בכך. לא קבלו חכמים את דבריהם:

הגרוס בן לוי. עיין בריש פ"ה דשקלים:

ועל אלו נאמר ושם רשעים ירקב. פי' הר"ב בית גרמו ובית אבטינס הגרוס בן לוי וכו'. ובריש פ"ה דשקלים נמנו אלו בין הממונים ואתיא הא דהכא דמפרש על בית גרמו וכו' כפי' השני שפירש הר"ב שם דממונים הראשונים הוא מונה [*ועיין עוד מ"ש שם פי' שלישי בשם הירושלמי דאליביה אתיא נמי] דאילו לפי' א' דהחסידים הוא מונה לא נאמר ושם רשעים ירקב אלא על בן קמצר וחבריו. כלומר הדומים לו והכי איתא בהדיא בירושלמי דפרקין ודשקלים. וטעמא שכיון שמצאו תשובה לדבריהם נתקבלו. וכן נראה ג"כ בברייתא בגמ' דידן דעל בית גרמו וכו' לא נאמר ושר"י. ומה שלא מצא בן קמצר תשובה לומר ג"כ שמא ילמוד וכו' פי' ביפה מראה דמאי איכפת להו למכתב כל אותיות שמות האליל בבת אחת אבל בכתיבת השם הקדוש נראה דניחא שיהא כולו נכתב בבת אחת שלא יהיה רגע שיהיה השם חסר. ועוד שזה רמז לענין היחוד השלם וסלוק השנוי משמו יתברך ע"כ [*ואני תמה על שלא מצא הגרוס ב"ל ג"כ תשובה לדבריו שמא ילמוד אדם שאינו הגון וכו']: