מסכת חגיגה - פרק ב - משנה ג

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶם, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם:

מביאים שלמים. שלמי חגיגה, לפי שיש בהם צורך אכילה להדיוט:

ואין סומכין עליהם. אלא סומך עליהן מבעוד יום. דלא בעינן וסמך ושחט תכף לסמיכה שחיטה:

אבל לא עולות. עולת יחיד, ואפילו עולת ראיה. שהרי יכול להקריבה בשאר ימות הרגל דאמר קרא (במדבר כ״ט:ל״ה) עצרת תהיה לכם, לכם ולא לגבוה:

ובית הלל אומרים מביאין. שלמי חגיגה ועולות ראייה. דכתיב (דברים ט״ז:ח׳) עצרת לה׳, כל דלה׳. אבל נדרים ונדבות, בין עולות בין שלמים דברי הכל אין קריבין ביו״ט:

בית שמאי אומרים וכו'. משנה זו שנויה כבר במשנה ד' פ"ב דביצה. ושם פירשתי בס"ד: