מסכת פרה - פרק ט - משנה ה

מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ, לֹא יְגַבְּלֵם בְּטִיט, שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂם תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בָּטְלוּ. פָּרָה שֶׁשָּׁתָת מֵי חַטָּאת, בְּשָׂרָהּ טָמֵא מֵעֵת לְעֵת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בָּטְלוּ בְמֵעֶיהָ:

שלא יעשם תקלה לאחרים. שיגעו בטיט ויטמאו במי חטאת שבו:

ר׳ יהודה אומר בטלו. בטיט, ותו לא מטמא מאחר שגבלן:

מעת לעת. אם שחטה בתוך מעת לעת של שתייה. אבל שהתה טפי מהכי, נתעכלו במעיה:

רבי יהודה אומר בטלו במעיה. ואפילו שחטה בתוך מעת לעת בשרה טהור. ואין הלכה כר׳ יהודה בתרוייהו:

שנפסלו. דמטמאין כדלקמן מ"ח:

שלא יעשם תקלה לאחרים. וכן פרה ששתת כו' כתב הרמב"ם דיליף ליה מאמרו (היא) כי דינם משפט החטאת. ואפילו נשתנו בחלל הפרה או נתערבו בעפר:

בשרה טמא. אבל אדם וכלים לא דאין מטמאין אלא טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין. פ"ק דפסחים דף י"ח. ועיין בפי' הר"ב במ"ח:

מעת לעת. עיין במ"ז פי"א דאהלות:

רבי יהודה אומר בטלו. ואפילו טומאה קלה לא מטמאין. משום דה"ל משקה סרוח. גמרא שם. וכתב הרמב"ם בסוף הל' פרה [הלכה ז'] שנאמר למשמרת למי נדה בזמן שהן שמורין אינן בטלין. אבל בזמן ששתאתן פרה בטלו. שהרי אינן שמורין. ע"כ. ולהלכה העתיק דברי רבי יהודה דסיפא. ודלא כמ"ש בפירושו. ואחריו נמשך הר"ב וכתב הכ"מ משום דבספרי ובפ"ב דמקואות דל"ח זקנים ר"י הגלילי ור"ע כולהו ס"ל כר"י. ע"כ. ונמצא כתוב בתשובת הגאונים בשם רב צמח בר פלטוי