מסכת פרה - פרק ז - משנה ז

הַמְכַנֵּן אֶת הַחֶבֶל עַל יָד עַל יָד, כָּשֵׁר. וְאִם כִּנְּנוֹ בָאַחֲרוֹנָה, פָּסוּל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לָזֶה הִכְשִׁירוּ הוֹרָאַת שָׁעָה:

המכנן את החבל. דרך משלשלי הדלי למלאות מים, כשמעלה את הדלי מסבב את החבל בידו כמין טבעת שלא יהא נגרר לארץ. ומכנן לשון הדרא דכנתא [חולין פ״ג]. ואם בדרך העלאת הדלי מכנן על יד על יד, צורך העלאה היא, ואין זו מלאכה וכשר המילוי. ואם באחרונה לאחר שהעלהו כיננו, חשוב מלאכה ופסול:

לזה הכשירו הוראת שעה. מה שהכשירו ביבנה הוראת שעה, לא למוליך את החבל שלא כדרכו, אלא לזה שכינן את החבל באחרונה הכשירו לו ע״י הדחק:

המכנן. פירש הר"ב לשון הדרא דכנתא *(שכתבתי בפ"ג דחולין משנה א' ושם פירשתיו) ובריש פרק ד' דמכשירין כתב מלשון הוא עשך ויכוננך (דברים ל״ב:ו׳). והר"ש כתב לשתי הלשונות ומסיים בפרק אלו טרפות. ור"ל בדף נ"ו אפיסקא דיצאו בני מעיה. אמר רב שמואל בר יצחק ל"ש אלא שלא היפך בהן. אבל היפך בהן טרפה. דכתיב הוא עשך ויכוננך. מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם. שאם נהפך אחת מהן אינו יכול לחיות. ופירש"י כונניות לשון ואת כנו שברא להם בסיס לישב עליו. ואם ירדו מבסיסן שוב אין מתישבין. ע"כ: