מסכת פרה - פרק ו - משנה ג

טפי. פך קטן שפיו צר והמים היורדים ממנו יורדים טיף טיף:

אע״פ שפיו צר. פחות משפופרת הנוד:

המים שבתוכו מקודשים. וכשרים להזות אע״פ שלא נכנס שם מאפר הפרה כלל, דהוו כאילו מחוברים למים שבשוקת:

היה ספוג. אם בשעת מילוי היה ספוג בשוקת, המים הבלועים בספוג פסולים, דמים חיים אל כלי בעינן, ואין הספוג כלי:

יזלף עד שהוא מגיע לספוג. כשבא ליטול המים וליתנם בצלוחית, שופך כל המים עד שמגיע לספוג, אבל לא ישפוך מן המים שבספוג כלל, כדי שלא יתערבו המים שבספוג שהם פסולים עם המים שבשוקת שהם כשרים ויפסלו כולם:

נגע בספוג. נסחטים מי הספוג לתוך השוקת ונתערבו הפסולים בכשרים, ונפסלו כולם:

אף ע"פ שפיו צר. ל' הר"ב פחות משפופרת הנוד וכן לשון הר"ש ומשום *(דבפ' דלעיל משנה ח' מצריכין בב' שקתות שבאבן שיהיו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד כמו) עירוב מקואות שהוא כשפופרת הנוד כדתנן במ"ז פ"ו דמקואות. מש"ה נקטו דהכא אפילו פחות מכן מתחשבין מעורבין (דשאני כלי בתוך כלי דמתערב בחבור מועט) כנ"ל:

יזלף. לשון הר"ב כשבא ליטול המים וליתנם בצלוחית שופך כו' כך פירש"י בפ"ה דיומא דף נ"ח. ולדבריו הכא במלוי הוא. וכדמוכח מתניתין דרפ"ט (בפי' הר"ב). והקשה הר"ש דהמקדש בשוקת קתני ולא קתני הממלא. ומפרש דיזלף היינו שמזה וכן פי' הר"ב עצמו במתני' דלעיל ובפ' דלקמן משנה ח'. ובמשנה ז' פ' בתרא דטהרות כתב הר"ב דהוצאת המים מעט מעט קרוי זילוף וכ"פ הכ"מ מדנפשיה בפי"ז מה' אבות הטומאות (הל' ג') ובמ"ג פ"ט דשבת כתבתי דזילוף היא ל' ארמית: