מסכת עוקצים - פרק א - משנה ג

אֵלּוּ מִטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין. שָׁרְשֵׁי הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים וְהַקַּפְלוֹטוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵם יְבֵשִׁים, וְהָעַמּוּד שֶׁאֵינוֹ מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הָאֹכֶל, וְיַד הַפַּרְכִּיל טֶפַח מִכָּאן וְטֶפַח מִכָּאן, יַד הָאֶשְׁכּוֹל כָּל שֶׁהוּא, וְזָנָב שֶׁל אֶשְׁכּוֹל שֶׁרִקְּנוֹ, וְיַד הַמַּכְבֵּד שֶׁל תְּמָרָה אַרְבָּעָה טְפָחִים, וְקָנֶה שֶׁל שִׁבֹּלֶת שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְיַד כָּל הַנִּקְצָרִים שְׁלשָׁה, וְשֶׁאֵין דַּרְכָּן לִקָּצֵר יְדֵיהֶם וְשָׁרְשֵׁיהֶם כָּל שֶׁהֵן, וּמַלְעִין שֶׁל שִׁבֳּלִין, הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִים וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין:

מיטמאים ומטמאים ולא מצטרפים. לפי שהן ידות בלבד, ואינן משמרין את האוכל:

ויד הפרכיל. כשהענבים כרותים עם הזמורה, נקראים פרכיל. לשון פרכילי ענבים:

טפח מכאן וטפח מכאן. הזמורה שנקצצה והאשכולות תלויין בה, טפח מן הזמורה מימין לאשכול וטפח משמאל, חשוב יד, טפי לא:

יד האשכול. עוקץ האשכול שתלוי בזמורה, הוא יד האשכול:

כל שהוא. אפילו ארוך הרבה:

זנב האשכול. סופו של אשכול:

שריקנו. שהושרו ממנו גרעיני הענבים, אף הוא יד לענבים שבראשו, שאוחזים אותו בזנבו. ואף הוא שיעורו בכל שהוא, ואפילו ארוך הרבה:

והמכבד של תמרה. מכבדות של תמרים, בהן תמרים, שיעור אורך היד שלהן להביא את הטומאה, ארבעה טפחים, אבל טפי לא:

ומלעין של שבולין. זקן העליון של שבולת שיצא בראשו כמין שער של זקן:

הפרכיל. כתב הר"ב לשון פרכילי ענבים. בגמ' רפ"ד דביצה:

וזנב של אשכול שרקנו. פי' הר"ב ואף הוא שעורו בכ"ש. וכך כתב הר"ש. וכן נראה מפירוש הרמב"ם. ובחבורו פרק ה' מהט"א (הלכה ב') העתיק המשנה כלשונה:

ויד המכבד של תמרה. לשון הרמב"ם ידועה כי עוקצי התמרים. יש להם קצה עבה. יחבר אותן כדמות קנה הלולבין. והוא נקרא יד מכבד של תמרה. לפי שהיא דמות יד המטאטאים. ועיין עוד במשנה ה':

ויד כל הנקצרים שלשה טפחים. הרמב"ם פ"ה מהט"א (שם):

ומלעין של שבולת. כתב הר"ב זקן העליון כו' מסיים הערוך כמו והלחיים דמתרגמינן דלועה. ובפ"ח דחולין דף קי"ט. למאי חזי. פרש"י הא נפסק מאליו כשאוחזין בו א"ר אלעי במלאי שבין המלאין. (דגרס באל"ף. וגם בערוך כתב גי' זו) ופרש"י שאוחז בכל המלאים של שבולת. ולא באחד מהן. והערוך פי' מלאי בין המלאים כלומר נימא שבין הנימין שמגינין ושומרין: