מסכת נגעים - פרק ט - משנה ג

שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִי שֶׁעָלְתָה לְתוֹךְ יָדוֹ בַּהֶרֶת כַּסֶּלַע וּמְקוֹמָהּ צָרֶבֶת שְׁחִין. אָמַר לָהֶם, יַסְגִּיר. אָמְרוּ לוֹ, לָמָּה, לְגַדֵּל שֵׂעָר לָבָן אֵינָהּ רְאוּיָה, וּלְפִשְׂיוֹן אֵינָהּ פּוֹשָׂה, וּלְמִחְיָה אֵינָהּ מִטַּמָּא. אָמַר לָהֶן, שֶׁמָּא תִכְנֹס וְתִפְשֶׂה. אָמְרוּ לוֹ, וַהֲלֹא מְקוֹמָהּ כַּגְּרִיס. אָמַר לָהֶן, לֹא שָׁמַעְתִּי. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא, אֲלַמֵּד בּוֹ. אָמַר לוֹ, אִם לְקַיֵּם דִּבְרֵי חֲכָמִים, הֵין. אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא יִוָּלֵד לוֹ שְׁחִין אַחֵר חוּצָה לוֹ וְיִפְשֶׂה לְתוֹכוֹ. אָמַר לוֹ, חָכָם גָּדוֹל אַתָּה שֶׁקִּיַּמְתָּ דִּבְרֵי חֲכָמִים:

אמרו לו למה. יסגיר הא אי אפשר להוולד לו סימן טומאה:

לגדל שער אין ראויה. דכף היד אינו מגדל שער לעולם:

לפשיון אינה פושה. דשחין ומכוה אין פושין לעור הבשר:

למחיה אינה מטמא. דהא תנן בשני סימנים בשער לבן ובפשיון, ולא במחיה:

שמא תכנוס. כגריס, וכשיראנה הכהן בסוף שבוע יפטור אותו, ולאחר הפטור תחזור ותפשה בתוך השחין שמקומו כסלע, ויחליט:

אמרו לו הרי מקומה כגריס. כלומר, ואם היה מקום הצרבת כגריס בלבד והבהרת בתוכה, למה יסגיר, והלא אין שייך לומר כאן שמא תכנוס ותפשה:

אמר להן לא שמעתי. כלומר גם זה יסגיר, אבל לא שמעתי בו טעם:

אלמד בו. תרשני שאלמד בדין זה דבר:

אם לקיים דברי חכמים הן. אם תמצא טעם לקיים דברי חכמים שאמרו שטעון הסגר, אמור, אבל ללמד שאינו טעון הסגר לא תאמר, שאיני מניח מה שקבלתי מרבותי ושומע ממך:

שמא יוולד לו שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו. ששחין פושה לשחין. וכן הלכה:

שמא תכנוס ותפשה. פי' הר"ב שמא תכנוס כו' ויפטור אותו כו'. עי' מ"ש בשם מהר"ם פ' דלעיל משנה ז:

אמרו לו והלא מקומה כגריס. לשון הר"ב למה יסגיר כו'. גם הרמב"ם מפרש כן ויש לדקדק היאך שאלו למה יסגיר ועדיין לא אמר להם כלום בזה שיסגירו וכן קשה דעל אמר להם לא שמעתי מפרש הר"ב. כלומר גם זה יסגיר כו'. והרי כבר ידעו השואלים שיסגיר. אבל לשונו זה דלקמן הוא מפי' הר"ש והוא לא פי' כן בוהלא מקומה כגריס למה יסגיר כלשון הר"ב. ולפיכך יש לפרש לדבריו שהשאלה היתה אם יסגיר אם לאו וכ"פ הר"ש והר"ב בפי"א משנה ז. וכשא"ל לא שמעתי מפרש כלומר גם זה יסגיר דמדא"ל לר' יהודה אם לקיים דברי חכמים כו'. שמעינן דתשובתו היתה שיסגיר ובת"כ קתני בהדיא אמר להם כך שמעתי יסגיר והרמב"ם שמפרש בשאלתם שהיתה למה יסגיר כדברי הר"ב הוא אינו מפרש על א"ל לא שמעתי כלומר גם זה יסגיר כלשון הר"ב. אבל מפרש וז"ל לא שמעתי ר"ל לא [שמעתי] תועלת ההסגר בזאת ההנחה השנית ע"כ. ונמצא עכשיו שהר"ב לא דק בהעתקת פירושו. שמתחלה העתיק פי' הרמב"ם. ואח"כ פי' הר"ש ואינם עולים בשטה אחת:

לא שמעתי. ולא אמר לא ידעתי כדכתב מהר"ם וז"ל דר"א לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו כדאיתא (בחגיגה) [בסוכה דף כ"ח ע"א]:

חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים כנותן טעם לדבריהם. יותר מאילו סתרת דבריהם. א"נ חכם גדול אתה שלא בלבלוך הקושיות לסתור דבריהם. קרבן אהרן: אלא שא"צ שיהיה מראהו מיוחד וזו נראה ג"כ דעת הר"ב מדכתב

מחמת הנגע ועיין עוד מזה בס"פ: