מסכת נגעים - פרק ג - משנה א

הַכֹּל מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, חוּץ מִן הַנָּכְרִים וְגֵר תּוֹשָׁב. הַכֹּל כְּשֵׁרִים לִרְאוֹת אֶת הַנְּגָעִים, אֶלָּא שֶׁהַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה בִידֵי כֹהֵן. אוֹמְרִים לוֹ אֱמֹר טָמֵא, וְהוּא אוֹמֵר טָמֵא. אֱמֹר טָהוֹר, וְהוּא אוֹמֵר טָהוֹר. אֵין רוֹאִים שְׁנֵי נְגָעִים כְּאֶחָד, בֵּין בְּאִישׁ אֶחָד וּבֵין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים, אֶלָּא רוֹאֶה אֶת הָאֶחָד וּמַסְגִּירוֹ וּמַחְלִיטוֹ וּפוֹטְרוֹ, וְחוֹזֵר לַשֵּׁנִי. אֵין מַסְגִּירִין אֶת הַמֻּסְגָּר וְלֹא מַחְלִיטִין אֶת הַמֻּחְלָט. אֵין מַסְגִּירִין אֶת הַמֻּחְלָט, וְלֹא מַחְלִיטִין אֶת הַמֻּסְגָּר. אֲבָל בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ, הַמַּסְגִּיר מַסְגִּיר, וְהַמַּחְלִיט מַחְלִיט, מַסְגִּיר וּפוֹטֵר, מַחְלִיט וּפוֹטֵר:

הכל מיטמאין. ואפילו קטן. דמהו דתימא איש צרוע כתיב (ויקרא י״ג:ב׳), קמ״ל אדם כי יהיה בעור בשרו כתיב [שם]:

הכל כשרים לראות את הנגעים. ואע״פ שאינו בקי בהן ובשמותיהן, אם חכם עמו, רואה. אבל בינו לבין עצמו אם אינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים:

שהטומאה והטהרה ביד כהן. חכם ישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן, אע״פ שהוא שוטה, אמור טמא, אמור טהור:

בין באיש אחד בין בשני אנשים. שנולדו שני נגעים באיש אחד או בשני אנשים, אין הכהן רואה אותן בבת אחת, שאין הכהן יכול לראות יפה שני נגעים כאחד:

ומסגירו. אי בר הסגר הוא, כגון ע״י ארבעה מראות:

ומחליטו. אם ראוי להחליט, כגון ע״י שער לבן או מחיה:

ופוטרו. אם הוא למטה מארבעה מראות:

וחוזר לשני. מאחר שנולד השני קודם שהסגיר את הראשון או שהחליטו:

אין מסגירים את המוסגר. וכן נמי אין מחליטין את המוסגר. דאם הסגירו בנגע אחד ואח״כ נולד לו נגע אחר שראוי להסגירו או להחליטו, אין נזקק לו. וכי מתסי מן הראשון אין על הנגע השני לא תורת מוסגר ולא תורת מוחלט, עד שיזקק לו:

אבל בתחלה בסוף שבוע מסגיר ומסגיר. אם בתחלת השבוע נולד השני קודם שהסגיר את הראשון, מסגיר על הראשון ומסגיר על השני. וכן בסוף שבוע ראשון אם עמד הראשון בעיניו, מסגירו וחוזר ומסגיר על השני:

מחליט ומחליט. מחליט על הראשון וחוזר ומחליט על השני:

מסגיר ופוטר. מסגיר על הראשון ופוטר על השני:

מחליט ופוטר. מחליט על הראשון ופוטר על השני. וה״ה איפכא, מסגיר ומחליט, או מחליט ומסגיר, פוטר ומסגיר, פוטר ומחליט:

הכל מיטמאין בנגעים. כתב הר"ב ואפי' קטן דמהו דתימא איש כו' קמ"ל אדם וכו'. ובפ"ה דנדה דף מד פירש"י. אדם משמע כל שהוא מין אדם אפילו קטן כדכתיב (במדבר ל) ונפש [אדם] מן הנשים וגו' ובקטנות משתעי קרא [ועמ"ש ברפי"א] ואלא איש למה לי למעוטי אשה מפריעה ופרימה. פ"ק דערכין ד"ג. וכתבתי בסוף פ"ג דסוטה:

חוץ מן העובדי כוכבים. לקמן בריש פי"ב מייתי הר"ב לשון ת"כ. דמשמע דמבתים ילפינן. ושם כתבתי דבת"כ שלנו ליתא ולמדתי טעם אחר. ועכשיו ראיתי למהר"ם שכתב וז"ל חוץ מן העובדי כוכבי' דבפ' בתרא דנזיר [דף סא] ממעט עובדי כוכבים מכל טומאה עכ"ל. וקשיא לי דהתם לא אמרן אלא לענין טומאת מת וכמו שהעתקתי שם בראש הפרק ומנלן לכל טומאה. לכן נ"ל מה שכתבתי בריש פי"ב ע"ש:

וגר תושב. ל' מהר"ם גר תושב דינו כעובד כוכבי' זולתי להאכילו נבלות ולהחיותו. ומשום דלקמן פי"א אמרינן גבי נגעי בגדים כל הבגדים מיטמאין בנגעים חוץ משל עובדי כוכבים. ולא קאמר כי הכא חוץ מגר תושב. והכי אמרינן לקמן בנגעי בתים [*פי"ב] דגזרו מדרבנן על לר תושב איצטריך למימר הכא חוץ מגר תושב דלא גזרו הכא משום דנגעי הגוף לא מיטהרו אלא בקרבן. וגר תושב לאו בר אתויי קרבן הוא הלכך לא גזרו ביה רבנן. ע"כ:

הכל כשרים לראות כו'. פי' הר"ב ואע"פ שאינו בקי כו' אם חכם עמו כו'. ומרבי ליה בת"כ מדכתיב והובא אל אהרן הכהן. או אל אחד מבניו הכהנים דה"מ למכתב או אל בניו הכהנים. מאי או אל אחד לרבות כל ישראל. ואם סופינו לרבות כל ישראל מה ת"ל הכהנים ללמדך שאין הטומאה והטהרה אלא מפי כהן. הא כיצד חכם שבישראל רואה כו':

בידי כהן. לשון הר"ב חכם ישראל רואה הנגעים ואומר לכהן אעפ"י שהוא שוטה כו'. סיומא דברייתא דת"כ דלעיל היא. וכתב הכ"מ בפ"ט מה"צ [הלכה ב] שפירש הרא"ש דהאי שוטה לאו דוקא דצריך שיהיה פקח קצת דמסברו ליה וסבר כדאיתא בגמ' פ"ק דערכין [דף ג] אלא דקרי לגבי חכם שבישראל שוטה ע"כ:

אין רואין שני נגעים כאחד. פירש הר"ב שאין הכהן יכול לראות יפה כו'. לפי שצריך שיראה העע עם הבשר שסביביו. כדתניא בת"כ וראה הכהן את הנגע בעור הבשר שיהא רואה עור הבשר עמו כאחד. הר"ש:

אין מסגירין את המוסגר כו'. כדתניא בת"כ ומייתי לה הר"ש נגע צרעת הוא וראהו הכהן (ויקרא י״ג:ג׳) מה ת"ל לפי שנאמר (שם) וטמאו הכהן לא יסגירנו. למדנו שאין מסגירין את המוחלט מנין שאין מחליטים את המוסגר ואין מסגירין את המוסגר ואין מחליטי' את המוחלט ת"ל לא יסגירנו כי טמא. כל שנקרא עליו טמא אין זקוק עליו יכול לא יאמר הרי את מוסגר בזה ומוחלט בזה [*מוחלט בזה ומוסגר בזה] מוסגר בזה [*ובזה צ"ל] מוחלט בזה ובזה. ת"ל נגע וראהו [*צרעת וראהו]. ע"כ. ופי' יכול לא יאמר כו' היינו בתחלה בסוף שבוע כדקתני בסיפא דמתני' וכ"פ הרמב"ם. וזה שהעתיק בפירושו יכול שיאמר הוא ט"ס וצ"ל יכול לא יאמר וכן הוא בת"כ וכן העתיק הר"ש. ועמ"ש בשם מהר"ם בפ' דלקמן משנה י [ד"ה בהרת] [*ופי' נגע וראהו צרעת וראהו. דריש וראהו אתרווייהו אנגע ואצרעת לומר שיראה ויחזור ויראה ובת"כ נ"ל שצ"ל אח"כ עוד פעם וראהו. ונסיב ליה למדרש כדמסיק כולו כאחת כו' מכאן אמרו כ"ד ראשי אברים וכו']:

אין מסגירין את המוסגר וכו'. כתב הר"ב דאם הסגירו בנגע אחד ואח"כ נולד לו נגע אחר כו'. ובאותו נגע נמי משכחת לה דאין מחליטין את המוסגר דאם הסגירו בבהרת כגריס ובאמצע השבוע נולד בו שער לבן או מחיה אין מחליטו. וכי אזלה לה מחיה או שער לבן בסוף השבוע לא מחייב קרבן אלא חוזר ומסגירו הסגר שני. הר"ש:

אבל בתחלה כו'. ומחליט את המוחלט עמ"ש פ' דלקמן [ריש] משנה י: