מסכת מקוואות - פרק י - משנה ו

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מַטְבִּילִין חַמִּין בְּצוֹנֵן וְלֹא צוֹנֵן בְּחַמִּין, לֹא יָפִים בְּרָעִים וְלֹא רָעִים בְּיָפִים. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, מַטְבִּילִין. כְּלִי שֶׁהוּא מָלֵא מַשְׁקִין וְהִטְבִּילוֹ, כְּאִלּוּ לֹא טָבָל. מָלֵא מֵי רַגְלַיִם, רוֹאִים אוֹתָם כְּאִלּוּ הֵם מָיִם. מָלֵא מֵי חַטָּאת, עַד שֶׁיִּרְבּוּ הַמַּיִם עַל מֵי חַטָּאת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ כְלִי מַחֲזִיק כּוֹר וְאֵין בּוֹ אֶלָּא רְבִיעִית, כְּאִלּוּ לֹא טָבָל:

אין מטבילין חמין בצונן. דאוכלים ומשקין אין להם טהרה במקוה, אלא המים שנטמאו בלבד, מטעם השקה וחיבור, ואין השקה מועלת אלא במין עם מינו, חמין בחמין ויפים ביפים ומרים במרים. אבל מין בשאינו מינו אין השקה מועלת בהן ולא נטהרו המים:

מלא משקין. כגון יין ושמן ומי פירות וכל משקין חוץ ממים:

כאילו לא טבל. משום דחייצי. ודוקא שלא נשתנו מראיהן, שלא נתבטלו במים:

מלא מי רגלים רואין אותן כאילו הן מים. דמי רגלים מין מים הן, וכשהשיקו עליהן מי מקוה נעשו חיבור להן ולא חייצי ונטהר הכלי. ויש ספרים שגורסין, רואין אותן כאילו הן יין, ואם היו משתנים מראיהן וחוזרים למראה מים, מתבטלים במים ונטהר הכלי. וכגירסא זו מוכח בתוספתא:

מלא מי חטאת. מים שנתקדשו באפר פרה, ומהם מזים על טמאי מתים:

עד שירבו המים על מי חטאת. שיהיה רוב הכלי פנוי כדי שירבו מי מקוה הנכנסים בו על מי חטאת שהיו בתוכו. ואם לאו, עדיין הוא בטומאתו והרי הן כשאר משקין שחוצצין בין הכלי ובין מי המקוה:

כור. שלשים סאין:

ואין בו אלא רביעית. מי חטאת. או שאר משקין:

כאילו לא טבל. דסבירא ליה לרבי יוסי, רביעית משקין או רביעית מי חטאת שבתוך הכלי, פוסלין בטבילה, וחוצצין אפילו בתוך כלי גדול, עד שיסיר הרביעית של משקין או של מי חטאת ויחזור ויטבילו ריקן. ואין הלכה כר׳ יוסי:

אין מטבילין חמין בצונן וכו'. פי' הר"ב דאוכלים ומשקים אין להם טהרה כו' אלא כו' מטעם השקה. דהוי כמי שזרען וחוזר ונוטלן דזריעה מטהרת מטומאה דתנן [ספ"ט דתרומות] שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהורין. בתשובת רבינו גרשום מצאתי כך זו מצאתי בפירש"י פ"ג דבכורות דכ"ב ועיין בפי' הר"ב במ"ג [פ"ב] דביצה. ומ"ש הר"ב אין השקה מועלת אלא במין עם מינו. דב"ש גזרי דילמא חייס עלייהו ולא נגעי בהדדי. וב"ה לא גזרי. הר"ש:

כלי שהוא מלא משקין כו'. והכלי עצמו טמא:

מלא משקין. ובפרק כל הזבחים שנתערבו (זבחים דף עח) גרסי' כלי שהוא מלא רוקין. ונקט מלא משום סיפא דמי רגלים אפי' מלא טהור ולא בעי ביטול דסלקא להו השקה. אבל רוקין אפי' ברוב מים לא בטלי וחייצי לפי שהם עבים. הר"ש ותוס' שם:

רואים אותן כאילו הם מי'. כלומר אע"פ שמראיהן חלוק במקצת ממראה שאר מים אפ"ה כיון דמין מים הם לא בעי רובא לבטולי אלא רואין אותן וכו'. תוס' שם:

עד שירבו המים על מי חטאת. הואיל והן אב הטומאה [כדתנן בריש כלים]. וחשיבי משום קדושתייהו לא בטלי אלא ברובא. תוס' שם: