מסכת מקוואות - פרק ט - משנה ו
מסכת מקוואות - פרק ט - משנה ו
עַל הַבְּגָדִים, מִצַּד אֶחָד, אֵינוֹ חוֹצֵץ. מִשְּׁנֵי צְדָדִין, חוֹצֵץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אַף מִצַּד אֶחָד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שֶׁל בַּנָּאִים, מִצַּד אֶחָד. וְשֶׁל בּוּר, מִשְּׁנֵי צְדָדִין:
פירוש ברטנורא : ביאור הענין על מסכת מקוואות - פרק ט - משנה ו
משני צדדים. שעובר משני עברי הבגד:
של בנאים. תלמידי חכמים שעוסקים בבנינו של עולם. וקפדי על רבב שבבגדיהם, דאמר ר׳ יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדיו חייב מיתה:
ושל בור. גרוע מעם הארץ. ולא קפיד על לכלוך שבבגדיו אלא א״כ יוצא מעבר לעבר. ומרדעת דאמרן לעיל דחוצץ, היינו שעובר משני צדדין. דלא תהא מרדעת חשובה מבגדו של עם הארץ. והלכה כרבי יוסי:
פירוש תוספות יום טוב: ביאור הענין על מסכת מקוואות - פרק ט - משנה ו
של בנאים מצד אחד חוצץ. כתב הר"ב דאר"י כל ת"ח שנמצא רבב. בפרק טו דשבת [קיד] . ופירש"י רבב שומן וחלב. ולכך מסיים הרמב"ם בפירושו. וז"ל ומן החיוב הזה נהיה שת"ח יקפידו על לכלוך בגדיהם ואפילו מצד אחד. ע"כ. ויראה לי דתרתי אשמועינן. דלענין קפידא דחציצה כל לכלוך ואפילו אינו רבב. וכן נמי כל בגדיו. דהתם בגמרא מסקינן דדוקא בגלימא אמר ר"י שהוא בגד עליון. ואילו הכא סתמא תנן והיינו דבחבורו פ"ג מה"מ אינו מחלק בין בגד לבגד. [*והטעם שת"ח מחמירין על עצמן שלא יבואו לשיהיו מלוכלכים. במה שיהיו מחוייבים מיתה]:
ושל בור. פירש הר"ב שהוא גרוע מע"ה. וכמו שפי' במשנה ה פ"ב דאבות. וכ"פ הרמב"ם גם בכאן. וצריך לומר דמתני' הכי קאמרה של בנאים שהם ת"ח דקפדי מדר"י מצד א'. אבל של ע"ה נעשה כמו בור דלא קפיד עד שיהיו מב' הצדדים והיינו דהר"ב כתב ומרדעת כו' דלא תהא חשובה מבגדו של ע"ה. ולישנא דגמרא דפט"ו דשבת [דף קיד] הוא ש"מ דע"ה הוא [*לענין זה] כמו בור: