מסכת מכשירין - פרק ד - משנה ט

הַמְמַלֵּא בְקִילוֹן, עַד שְׁלשָׁה יָמִים, טְמֵאִין. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אִם נִגְּבוּ, מִיָּד טְהוֹרִים. וְאִם לֹא נִגְּבוּ, אֲפִלּוּ עַד שְׁלשִׁים יוֹם, טְמֵאִים:

הממלא בקילון. כשהמים מכונסים במקום אחד ומבקשים להביאן אל שדה אחר, עושים להן דרך שיבואו בו אותן המים, ושם אותו דרך שאותן המים נמשכים בו נקרא קילון, ועד שלשה ימים אין אותו קילון מתנגב מן המים שהמשיכו לתוכו, ומכשירין את הפירות שנפלו לתוכן, שהרי הן לרצון:

רבי עקיבא אומר אם נגבו מיד. ר׳ עקיבא לא פליג אתנא קמא. דסתם קילון אינו מתנגב עד שלשה ימים, ותנא קמא בסתם איירי. והכי מוכח בהדיא בתוספתא, דמודה ר׳ עקיבא בסתם שהוא שלשה ימים:

רבי עקיבא אומר אם נגבו מיד טהורים כו'. כתב הר"ב ר"ע לא פליג את"ק דסתם קילון אינו מתנגב עד ג' ימים. ות"ק בסתם איירי וכו'. ועד שלשים יום דאמר ר"ע. אם ידוע שלא נגבו. ובהא לא איירי ת"ק. וכל זה מוכח מהתוספתא. שכך היא שנויה הממלא בקילון. פי' ר"ע אם נגבו מיד טהורין. ואם לא נגבו אפילו מכאן עד ל' יום טמאין. סתמן ג' ימים. משמע דר"ע פירש ואינו חולק. וכן דעת הראב"ד ברפי"ג מהט"א אבל כתב שאין דעתו נוחה בזה. וכתב הכ"מ משום דקשיא ליה שתלה הדבר באם נגבו. נחזי אנן אם יש בו להטפיח. ומ"מ יש להעמיד כגון שהשליך פירות בקילון. ולא ידע אם היה בו להטפיח ע"כ. אבל דעת הרמב"ם דר"ע חולק. ולת"ק אחר ג' ימים אינן מכשירין וכך פסק בחבורו והשיגו הראב"ד דכיון שנחשבו לתלוש בתחלתן. איך יצאו מידי מחשבה לעולם. וכתב הכ"מ שאפשר לדחוק ולומר דמעיקרא אין בדעתו שיהו כתלושין ברצון. אלא המשקה שישאר בו עד ג' ימים. לפי שא"א למלאות בקילון אלא א"כ ישאר בו משקה *[ג' ימים ואם לאחר שלשה ימים ישאר בו משקה] כיון שאינו תלוש לרצונו. אינו מכשיר ע"כ: