מסכת ידיים - פרק א - משנה ה

הַמַּיִם שֶׁהַנַּחְתּוֹם מַטְבִּיל בָּהֶם אֶת הַגְּלֻסְקִין, פְּסוּלִים. וּכְשֶׁהוּא מֵדִיחַ אֶת יָדָיו בָּהֶן, כְּשֵׁרִים. הַכֹּל כְּשֵׁרִים לִתֵּן לַיָּדַיִם, אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. מַנִּיחַ חָבִית בֵּין בִּרְכָּיו וְנוֹטֵל. מַטֶּה חָבִית עַל צִדָּהּ וְנוֹטֵל. וְהַקּוֹף נוֹטֵל לַיָּדַיִם. רַבִּי יוֹסֵי פוֹסֵל בִּשְׁנֵי אֵלּוּ:

גלוסקין. ככרות לחם נקי וטהור:

ואם הדיח בהן ידיו. וטח את הגלוסקין בידו:

כשרים. המים שבכלי לנטילה. שלא נעשית מלאכה במים שבכלי, אלא במים. שלקח בחפניו:

מניח חבית בין ברכיו. וברכיו מסייעין לשפוך, והיינו כח גברא, ומשום הכי לא פליג ר׳ יוסי בהא:

ומטה חבית על צדה. ואפילו הלך וישב לו אח״כ והחבית שופכת מים כל היום כולו, מחמת הטייתו הוא, וחשיב כח גברא:

והקוף. חיה ששמה מונא בלע״ז. ויש לה ידים כידי אדם:

נוטל לידים. דכח נותן בעינן, כח אדם לא בעינן:

ר׳ יוסי פוסל בשני אלו. בקוף, ובמטה חבית על צדה. בקוף, משום דבעינן כח אדם וליכא. ומטה חבית על צדה, לאו כח גברא חשיב ליה. ואין הלכה כר׳ יוסי:

המים שהנחתום מטביל בהם את הגלוסקין. לאחר עריכת הלחם טחין פניו במים. או ביין. פעמים שמטבילין הגלוסקים במים פעמים שטובל ידיו במים וטח בהן פני הגלוסקים. והיינו דתנן הכא דאם הטביל את הגלוסקין במים פסולין לנטילה. דהוי כמו שרה בהן פתו. ואם מדיח בהן ידיו. כלומר שטבל ידיו במים. וטח פני הגלוסקין בידיו. כשרין לנטילה. הר"ש. ומסיים הטור סי' ק"ס ובלבד שלא ישתנו מראיתן: