מסכת אהלות - פרק יג - משנה ד

הָעוֹשֶׂה מָקוֹם לְקָנֶה, וּלְאִסְפָּתִי, וּלְנֵר, שִׁעוּרוֹ כָּל שֶׁהוּא, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. לָזוּן אֶת עֵינָיו, וּלְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ, וּלְתַשְׁמִישׁ, בְּפוֹתֵחַ טָפַח:

העושה מקום. שנקב נקב מפולש בכותל להניח שם קנה של אורגים:

ולאספתי. חרב בלשון יון קורין אספתי. ויש לאורגים כלי כתבנית חרב:

שיעורו בכל שהוא. להביא את הטומאה לצד האחר:

לזון את עיניו. להסתכל משם לרשות הרבים או לחצר:

ולתשמיש. להצניע שם חפיציו:

לקנה. פי' הר"ב להניח שם קנה. וכ"כ הרמב"ם. וק"ק דלמה יעשהו מפולש. והר"ש כ' בשם הערוך שעושין חור בדלת להדליק בו את הנר ולהוציא מאותו החור קנה כו' ולשון מהר"ם. להושיט ממנו קנה של גרדי לחברו:

ולאספתי. פי' הר"ב חרב כו' ויש לאורגים כו'. וכ"כ הר"ש. וניחא דיש לו ענין לקנה. אבל אכתי אין ענין לו ולנר. והראב"ד [*בפי"ד מהט"מ] מפרש ע"פ התוספתא דתני בה לקנה. ולאצבתי. ולנר. שכולם מענין [המנורה]. קנה קני מנורה. אצבתי מלקחים תרגום צבתהא. לנר כמשמעו. ולא ממנעי רבנן למכתב פ"א תחת בי"ת. [כמו] הפקר. הבקר ע"כ. והכ"מ כתב על זה שאינו יודע מה ענין לקנה מנורה בחור שבכותל הלא במנורה עצמה הם מונחים ע"כ:

כל שהוא. כשיעור תשמיש שרוצה לעשות בו. מהר"ם:

ולתשמיש. פי' הר"ב להצניע שם חפציו. וז"ל הר"ש חוץ מאלו שהזכרנו למעלה לקנה ולאספתי ולנר: