מסכת אהלות - פרק יב - משנה ו

מסכת אהלות - פרק יב - משנה ו

קוֹרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה מִכֹּתֶל לְכֹתֶל וְטֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, אִם יֶשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה תַחַת כֻּלָּהּ. וְאִם לָאו, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. כַּמָּה יִהְיֶה בְהֶקֵּפָהּ וִיהֵא בָהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח. בִּזְמַן שֶׁהִיא עֲגֻלָּה, הֶקֵּפָהּ שְׁלשָׁה טְפָחִים. בִּזְמַן שֶׁהִיא מְרֻבַּעַת, אַרְבָּעָה, שֶׁהַמְרֻבָּע יָתֵר עַל הֶעָגוֹל רְבִיעַ:

פירוש ברטנורא : ביאור הענין על מסכת אהלות - פרק יב - משנה ו

תחת כולה. כל כלים שתחתיה טמאים, דמביאה טומאה לכולה. ושעל גבה טהורים, דחוצצת בפני הטומאה:

ואם לאו. שאינה רחבה טפח:

בוקעת ועולה. דאם טומאה תחתיה כלים שעל גבה כנגד הטומאה טמאים:

בוקעת ויורדת. דאם טומאה על גבה, כלים שתחתיה כנגד הטומאה טמאים:

היקפה שלשה טפחים. דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו שלשה טפחים, שכן מצינו בדברי הימים (ב ד׳) בים שעשה שלמה עשר באמה משפתו אל שפתו עגול סביב וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב:

פירוש תוספות יום טוב: ביאור הענין על מסכת אהלות - פרק יב - משנה ו

מביאה את הטומאה תחת כולה. אע"פ שאין כולה שוה וקצתה פחותה מטפח. מפני שקצתה מקצת אהל הוא. הרמב"ם פי"ב מהט"מ [הלכה ז']. דאלת"ה ליתני מביאה את הטומאה ותו לא. הכ"מ בשם הר"י קורקוס:

הקיפה ג' טפחים. כי' הר"ב דכל שיש ברחבו טפח כו'. כדתנן במשנה ה פ"ק דערובין ועיין מ"ש שם [דאין החשבון מדוקדק]. ומ"ש הר"ב שכן מנינו בים שעשה שלמה כו'. וכך כתב הר"ש משום דלא סגי בטעמא שהמרובע כו' ראיהו גופיה תקשה מנלן. וצריך תלמוד אהכי מייתי להו מקרא [*אך ז"ש הר"ב בדברי הימים תמיהני שלא כתב במלכים א ז [כג] דקדים]:

בזמן שהיא מרובעת ד'. קשיא לי דלגופי' לא אצטריך שכשאני צריך למדוד כל הד' צדדין כשמדדתי צד הא' ל"ל למדוד עוד הג' צדדין. ולאשמעינן שהמרובע יתר כו' אינו במשמע דאם כן הרי זה בא ללמד ונמצא למד:

שהמרובע יתר על העגול רביע. דהא כל עגול שרחבו אמה יש בו היקף ג' ואם היה מרובע אמה על אמה היה לו היקף ד' אמות. אמה לכל רוח נמצא מרובע (רב) [יתר] על העגול רביע רש"י פ"ק דערובין דף יד. ותוספות פ"ה דף נו [ד"ה כמה] האריכו לבאר ג"כ שיש כן בשטח עצמו לפי שאין הוכחה מן ההיקף אל השטח עצמו כמו שבארו זה בפ"ק דסוכה ד' ח ובכאן אין להאריך בזה לפי שאין אנו צריכין לדעת אלא ההיקף: