מסכת אהלות - פרק ו - משנה ד

מסכת אהלות - פרק ו - משנה ד

כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָתִּים וְהַטֻּמְאָה בְתוֹכוֹ, בַּיִת הַקָּרוֹב לַטֻּמְאָה, טָמֵא. וְהַקָּרוֹב לַטָּהֳרָה, טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, שְׁנֵיהֶם טְמֵאִין. טֻמְאָה בְאַחַד מֵהֶן וְכֵלִים בַּכֹּתֶל, מֵחֶצְיוֹ וּכְלַפֵּי טֻמְאָה, טְמֵאִין. מֵחֶצְיוֹ וּכְלַפֵּי טָהֳרָה, טְהוֹרִין. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, הֲרֵי הֵן טְמֵאִין. מַעֲזִיבָה שֶׁבֵּין הַבַּיִת לָעֲלִיָּה, טֻמְאָה בְתוֹכָהּ, מֵחֶצְיָהּ וּלְמַטָּן, הַבַּיִת טָמֵא וַעֲלִיָּה טְהוֹרָה. מֵחֶצְיָהּ וּלְמַעְלָן, הָעֲלִיָּה טְמֵאָה וְהַבַּיִת טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין. טֻמְאָה בְאַחַד מֵהֶן וְכֵלִים בַּמַּעֲזִיבָה, מֵחֶצְיָהּ וּכְלַפֵּי טֻמְאָה, טְמֵאִין. מֵחֶצְיָהּ וּכְלַפֵּי טָהֳרָה, טְהוֹרִין. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, הֲרֵי הֵן טְמֵאִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַמַּעֲזִיבָה לָעֲלִיָּה:

פירוש ברטנורא : ביאור הענין על מסכת אהלות - פרק ו - משנה ד

כותל שבין שני בתים. כותל המפסיק בין שני בתים:

טומאה באחד מהן. באחד מן הבתים:

מעזיבה. תקרה המפסקת בין בית לעליה:

רבי יהודה אומר וכו׳ ואין הלכה כר׳ יהודה:

פירוש תוספות יום טוב: ביאור הענין על מסכת אהלות - פרק ו - משנה ד

כותל שבין שני בתים כו'. עי' ספ"ב דכלים מ"ז:

וכלים בכותל כו'. ואל תתמה היות הכלים יתטמאו בבית טמא ואע"פ שהן בתוך הבנין לפי שאין היותן תחת הטיט יצילם מן הטומאה. ואמנם יצילם מן הטומאה היותם תחת צמיד פתיל או באהל אחד לפי מה שקדם. אולם היותם בלועים בבנין הנה לא יצילם. הרמב"ם ועיין מ"ש [*בפ"ג מ"ז [ד"ה אין בו] ומ"ש] בפ"ט דכלים משנה ו: [*(מחציה ולמעלן העלייה טמאה). [מחצה למחצה שניהם טמאים כצ"ל] וכתב הכ"מ בפכ"ד מהט"מ איכא למידק מ"ש מדלעיל הטומאה בכותל מחצה על מחצה דחכמים מטהרין העומד מלמעלן [והרמב"ם שם פסק כחכמים דלעיל. וגם העתיק הך דהכא] וצריך לומר דסבר רבינו דטפי שייך לומר בכותל שתכנס טומאה לבית ולא תתפשט למעלה. ממאי דשייך לומר במעזיבה. וצריך טעם למה עכ"ל. ונ"ל לומר טעם בדבר שהכותל בנוי לצורך הבית לבד. משא"כ מעזיבה שבנויה לעלייה. כמו שהיא בנויה לבית]: