מסכת שביעית - פרק ג - משנה ט

אַבְנֵי כָתֵף, בָּאוֹת מִכָּל מָקוֹם. וְהַקַּבְּלָן, מֵבִיא מִכָּל מָקוֹם. וְאֵלּוּ הֵם אַבְנֵי כָתֵף, כָּל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִנָּטֵל בְּאַחַת יָד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַבְנֵי כָתֵף כִּשְׁמָן, כָּל שֶׁהֵן נִטָּלוֹת שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ עַל הַכָּתֵף:

באות מכל מקום. אפילו מתוך שלו דמידע ידיע דלבנין קבעי להו ולא לתקן את השדה:

והקבלן. שקבל שדה באריסות מביא מ״מ ואפילו מאותה שדה שהוא אריס בה אפילו אבנים קטנות שאין [שדה זו חשובה כשלו. וי״מ והקבלן שדרכו לבנות בנינים בקבולת שאין] כוונתו אלא לקבץ אבנים מביא [מ״מ ואפילו משדה] שלו:

ר׳ יוסי אומר כו׳ והלכה כר׳ יוסי:

והקבלן. במה שכ' הר"ב וי"מ וכו' מביא מ"מ. כתב הר"ש ואפי' פחותות מאבני כתף ואפי' וכו'. והרמב"ם בחבורו כתב ואפי' אבנים גדולות. וכבר הביא עליו הראב"ד ל' הירושלמי אפי' פחות מאבני כתף והכ"מ לא הזכיר השגה זו: