מסכת שביעית - פרק ב - משנה ג

מסכת שביעית - פרק ב - משנה ג

מְסַקְּלִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מְקַרְסְמִין, מְזָרְדִין, מְפַסְּלִין, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, כְּזֵרוּדָהּ וּכְפִסּוּלָהּ שֶׁל חֲמִשִּׁית, כָּךְ שֶׁל שִׁשִּׁית. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי רַשַּׁאי בַּעֲבוֹדַת הָאִילָן, רַשַּׁאי אֲנִי בְּפִסּוּלוֹ:

פירוש ברטנורא : ביאור הענין על מסכת שביעית - פרק ב - משנה ג

מסקלין. מסירין את האבנים:

מקרסמין. כמו מכרסמין בכ״ף, לשון יכרסמנה חזיר מיער (תהילים פ׳:י״ד), כלומר כורתים וחותכין הענפים היבשים מן האילן:

מזרדין. הענפים הלחים כשהם מרובין רגילים לקצצן ומניחין מקצת מהן וזהו זירוד:

מפסלין. שנוטל את הפסולת. ויש מפרשים מפסלין לשון פסל לך (שמות ל״ד:א׳) שחותכים כל הענפים שבאילן כדי שיתעבה:

כזירודה וכפיסולה של חמישית וכו׳ תנא קמא לא שרי אלא עד ראש השנה של שביעית. ור׳ יהושע סבר כשנת חמישית כן ששית מה חמישית נכנסת לששית כך ששית נכנסת לשביעית, וכמו שמזרדין של חמישית בששית כך מזרדין של ששית בשביעית. ור׳ שמעון אומר מעצרת ואילך שהוא נאסר בעבודת האילן נאסר נמי בזירוד ופיסול. ושלש מחלוקות בדבר, והלכה כתנא קמא:

פירוש תוספות יום טוב: ביאור הענין על מסכת שביעית - פרק ב - משנה ג

מסקלין. מכאן סייעתא למ"ש לעיל לדעת הרמב"ם דמזבלין אכל השדות קאי ולא כללינהו בסיפא משום דלא דמיין. דהא הכא דודאי בכל שדה אילנות איירינן. ואפילו הכי לא כייל מסקלין בהדי אינך אלא משום דסיקול בשדה ואינך באילן עצמו. ומכל מקום קשה קצת דמסקלין הוה ליה למתני בהדי מזבלין וכן כתבם הרמב"ם כמו שהעתקתי לעיל [*ועיין בפרק דלקמן משנה ז]:

[*מקרסמין. פירש הר"ב כמו מכרסמין בכ"ף כו'. ועיין מה שכתבתי בסוף פרק ב דפאה]: