מסכת חלה - פרק ב - משנה ד

מסכת חלה - פרק ב - משנה ד

הָעוֹשֶׂה עִסָּתוֹ קַבִּים וְנָגְעוּ זֶה בָזֶה, פְּטוּרִים מִן הַחַלָּה עַד שֶׁיִּשּׁוֹכוּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הָרוֹדֶה וְנוֹתֵן לַסַּל, הַסַּל מְצָרְפָן לַחַלָּה:

פירוש ברטנורא : ביאור הענין על מסכת חלה - פרק ב - משנה ד

קבים. קב קב בפני עצמו:

ונגעו זה בזה. אין הנגיעה מצרפתן להתחייב בחלה:

עד שישוכו. שיתדבקו זה בזה כל כך שאם בא להפרידם נתלש מזו לזו:

אף הרודה ונותן לסל. הרודה חלות מן התנור לאחר שנאפו ונותנם בסל:

הסל מצרפן לחלה. ואף על פי שאין נושכות. והלכה כרבי אליעזר. והא דמצרכי רבנן נשיכה ור׳ אליעזר נגיעה, הני מילי לצרף שני עיסות יחד שאין בכל אחת כשיעור, אבל לענין לתרום [מן] המוקף אף נגיעה לא בעי, רק שיהיו סמוכים זה לזה. ובשלהי פרקין דאמר רבי אליעזר נותן פחות מכביצה באמצע כדי לתרום מן המוקף, אלמא בעינן נגיעה לענין מוקף, טהורה וטמאה שאני מפני שהוא דבר שמקפיד על תערובתו אין הכלי מצרף:

פירוש תוספות יום טוב: ביאור הענין על מסכת חלה - פרק ב - משנה ד

עד שישוכו. עיין רפ"ד:

[*אף הרודה וכו'. לדברי התוספות דפרק אלו עוברין (פסחים ד' מח:) גרסי' הרודה נותן לסל והסל וכו']:

הסל מצרפן. [*טעמא מפורש בברייתא הביאה הרי"ף בפרק אלו עוברין דכתיב (במדבר ט״ו:י״ט) והיה באכלכם מלחם הארץ חלה תרימו ופירש הר"ן אלמא דזימנין דלא מחייב מעיסה ומחייב בתר הכי דהוי לחם והיינו על ידי צירוף סל]. ומ"ש הר"ב דלר' אליעזר בעי נגיעה נמי. כן כתב סמ"ג עשין סימן קמ"א. [*והא דכחב הר"ב הלכה כר"א גמרא פ"ג דפסחים דף מח]: