מסכת ברכות - פרק ח - משנה ד

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדַיִם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נוֹטְלִין לַיָּדַיִם וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבָּיִת:

בית שמאי אומרים מכבדין את הבית. מקום שאכלו שם מכבדים אותו משיורי אוכלים שנתפררו עליו ואח״כ נוטלים לידים מים אחרונים. דפעמים שהשמש עם הארץ ומניח הפירורים שיש בהם כזית, ואם אתה אומר נוטלים לידים תחלה נמצא אתה מפסיד את האוכלים שמים אחרונים נתזים עליהם ונמאסים. ובית הלל סברי אסור להשתמש בשמש עם הארץ, ושמש תלמיד חכם אינו מניח פירורים שיש בהן כזית אלא מסיר אותם, ואם נתזים המים על גבי פירורים שאין בהם כזית אין בכך כלום דפירורים שאין בהם כזית מותר לאבדן ביד. והלכה כבית שמאי בזה שמותר להשתמש בשמש עם הארץ:

נוטלין לידים ואחר כך מכבדין. ופי' הר"ב והכי איתא בגמרא דפלוגתייהו אי מותר להשתמש בשמש עם הארץ. ולא נשנית בעדיות גבי מקולי ב"ש וחומרי בית הלל. דכי אתשל בבית המדרש לענין נ"י אתשיל ולא לענין שמש עם הארץ. וכה"ג משנינן בגמ' בפ' ג' דחולין (דף נב) על משנת פ"ב דאהלות. וכה"ג צריכין לתרץ ג"כ בסוף פרקין וכן משנה ה' פרק ד' דכלאים וכיוצא בזה כתבו התוספות במסכת נדה דף לה [ד"ה בשופעת]. וכ"כ בריש קדושין בד"ה ב"ש וכו'. ומ"ש הר"ב דהלכה כב"ש בזה שמותר להשתמש וכו' כלומר לאפוקי בכולי פרקין דלית הלכתא כוותייהו. והא דקאמר שמותר וכו' נ"ל דה"ק דלהכי הלכה כמותם בזה משום דמסתבר שמותר להשתמש בע"ה כדי שלא להשתמש בתלמיד חכם וכמ"ש הר"י: