מסכת ברכות - פרק ב - משנה ו

רָחַץ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו, לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחֹץ. אָמַר לָהֶם, אֵינִי כִשְׁאָר כָּל אָדָם, אִסְטְנִיס אָנִי:

רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. ואף על פי שאבל אסור ברחיצה:

אסטניס אני. קר ומצונן, לשון צינה. ואיכא צערא אם לא היה רוחץ, ואין אסור בימי אבלו אלא רחיצה של תענוג:

רחץ. פירש הרמב"ם במים חמין וטעמו דרחץ אפי' מקצת גופו במשמע וזה אינו אסור אלא בחמין כמ"ש הר"ב במשנה ו' פרק ג' דמועד קטן. [*ואי נמי דכתב הרמב"ם במים חמין משום שהיה איסטניס ולחמין הוא שהיה צריך]:

אסטניס. פירוש הר"ב לשון צנה ממלת צנת שלג (משלי כה) ואף על פי שנכתב בסמ"ך וזה נמצא הרבה בלשונות. הרמב"ם. וטעמו ששניהם ממוצא השינים: