תלמוד - בבא בתרא ח א

אלו תלמידי חכמים . אלמא אין צריכין חומה: [זו] כנסת ישראל . כולם שוין לענין חומה וגודרים עצמן מלטמע בעובדי כוכבים: שאתה מחבב עמים . שאתה מצהיב להם פניך להשליטן על בניך: כל קדושיו . של ישראל בידך [הם] לשומרן: בלשון ארמי נאמר . יתנו תרגום של ישנו כמו ושננתם ותנינון (דברים ו): אם תנו כולם . וכן רובן יהיו שונין ועוסקים בתורה כשיגלו בעמים: עתה אקבצם . בקרוב אקבצם: ויחלו מעט וגו' . ואף [אם] מועטין הן השונין בעמים יחלו ממשא מלך ושרים יהיו בטלים מלשאת משא מלך ושרים. יחלו כמו לא יחל דברו (במדבר ל): מנדה בלו והלך . דריוש צוה את פחת עבר הנהר על אנשי כנסת הגדולה: מנת המלך . מגבת מסים שהן מטילין תמיד על בני המדינה: ארנונא . עישורי תבואות ובהמות מדי שנה בשנה: כריא חדתא . יציאת כריית באר מים חיים לשתות: לא מידויל . לא ימצאו בו מים והפסדתם חנם ויתמי לאו בני מחילה נינהו דליחלו: לאגלי גפא . לשערי חומות העיר להציב בהן דלתות. אגלי דלתות כמו טרוקו גלי ברכות (דף כח.) גפא סתימה כמו מצא אחר הגפה באלו מציאות (ב"מ דף כה:): לכריא פתיא . חפירת בור לשתות מים ועל שם הכלי המונח שם בבור תמיד לשתות בו עוברי דרכים קורהו פתיא: אפילו מרבנן . שהכל צריכין למים: דלא נפקי באכלוזא . שאין הן עצמם יוצאין בהכרזה לחפור אלא שוכרים פועלים: ככלב וכעורב . שחס הקב"ה עליהם (שבת קנה:) שנאמר יודע צדיק דין דלים (משלי כט) לפי שהכלב מזונותיו מועטין לפיכך שוהה אכילתו במעיו שלשת ימים וגבי עורב כתיב לבני עורב אשר יקראו (תהלים קמז) לפי שהעורב אכזרי על בניו והקב"ה מזמין להן יתושין מתוך צואתם ואוכלין: דמי כלילא . עטרה למלך קיסר: אתו . עמי הארץ לקמיה דרבי: דליוה לפלגא . מחל המלך דמי החצי וסילקה מעליהן: שדיוה אכובס . הטילוה פחתי המלך על הכובס: החמרת והגמלת . שיירא של חמרים ושל גמלים: הרי אלו בסקילה . כדין שאר יחידים: יתובי מתא . בשלשים יום וגבי עיר הנדחת כתיב יושבי העיר (דברים יג): ולכל מילי . ומקמי הכי לא יהיב מידי עם בני העיר: שלשים יום לתמחוי . כיון ששהה שם שלשים יום גובין הימנו [גבאי] תמחוי מאכל לעניים: לקופה . לצדקה: לכסות . עניי העיר: לקבורה . לקבור עניי העיר שהיא יציאה יתירא: לשורא . לתיקון החומה: לפרשא . פרש שהולך סביבות העיר לשומר' ולידע מה היא צריכה: לטרזינא . שומר כלי זיין של בני העיר ויושב בבית אצל השער:

לא שליט למרמא עליהם. לפי שהיו עסוקים במלאכת שמים בבנין בית המקדש ה"נ אין להטיל מס על לומדי תורה: והלך זו ארנונא. פי' בקונטרס עישור בהמות ותבואה כו' ור"ח פי' ארוחת דורון לשלטון העובר ממקום למקום שנותן לו כל עיר ועיר ארוחה ופירושו מלשון ויבא הלך לאיש העשיר (שמואל ב יב): כריא פתיא. פירש ר"ח להסיר גבשושית מרחוב העיר: ככלב וכעורב. כמו שפי' הקונטרס והיינו דכתיב נותן לבהמה לחמה לבני עורב וגו' בהמה בגימטריא כלב: איפרא הורמיז. פר"ח דמשמעות הלשון חן מאת המקום איפרא כמו אפריון נמטייה לר"ש (ב"מ דף קיט.) הורמיז שם שכינה כי ההיא דס"פ אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לט. ושם ד"ה דהורמיז) מפלגא דידך ולעיל דהורמיז בזיי"ן מפלגא ולתחת דהורמין בנו"ן כמו הורמין בר לילתא לקמן (בבא בתרא דף עג.): יתיב רב יוסף וקא מעיין בה. וא"ת וכי לית ליה ביבש קצירה תשברנה וגו' (ישעיהו כז) כדאמרי' בפירקין (דף י:) וי"ל דקבל' משום שלום מלכות כדעבד רבא לקמן (שם) וכי היכי דפלגינהו רבא לעניי עובדי כוכבים ה"נ פדה בהו רב יוסף שבויי עובדי כוכבים ומיהו לא צריכי להכי אלא כדפירש הקונט' דרבא דקבלה משום שלום מלכות וכיון שאמר לו ליתן למצוה רבה לא היה אפשר לחלקם לעניי עובדי כוכבים דאסור לגנוב דעת הבריות ואפי' דעתו של עובד כוכבים (חולין צד.) אבל מעות המתחלקים לעניים אין כאן גניבת דעת דאינהו נמי ידעי שישראל רגילין לפרנסם כדאמר בהנזקין (גיטין דף סא.) מפרנסים עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום והא דקבל מההוא טייעא דנדב שרגא לבי כנישתא בפ"ק דערכין (דף ו: ושם ד"ה עד) אע"ג דהתם לא היה שלום מלכות התם טעמא משום דהוו כמו קרבן ואמרינן (נזיר סב.) איש איש לרבות נכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל: