תלמוד - עבודה זרה ל ב

מכאן ואילך . נתקלקל הרבה ואין בו משום גילוי: יין תוסס . יין חדש מגיתו. עד שהוא מחמיץ להיות יין קרי ליה תוסס: השחלים . קרשו"ן טרוף בכלי ושחוק ויין או מים נתונין בו: חלא . חומץ: מיגרי בהו . החומץ מתגרה ונלחם בחכן של נחשים ואין שותין בו ממנו: כותח הבבלי . חזק הוא כחומץ כדמפרש באלו עוברין (פסחים דף מב.) דיהבו ביה עיפושי פת ונסיובי דחלבא מישג"א בלע"ז: ניקורי . כמין מקום נשיכת הנחש: טיף טיף . כלי שתחת חבית שמקבל יין הנוטף: טיף להדי טיף טיף . שמטפטף תדיר והטיפים רודפות זו את זו ותכופות והנחש שומע ובורח: פי תאנה . כשתולשין אותה נעשה לה פה קצר במקום עוקצה: שוקע . לפי שחזק הוא וכבד ושוקע בתוך המשקה לקרקעיתו של כלי: מפעפע . בינתיים: זיהריה . ארס שלו: לא ישתה עשירי . שהארס שוקע למטה וישתהו וימות: אבטיח . מלפפון מלו"ן בלע"ז וגסה היא וכשפותחין אותה לאכול קצת ועומדת מגולה אוכל נחש ממנה והיא רכה והארס שוקע בה. הלכך שמעינן מרב ספרא טובא ראשון לא ישתה שמא נחש זקן שתה שם וצף הארס למעלה אמצעיים שמא נחש בינוני היה ומפעפע שתו תשעה לא ישתה עשירי שמא בחור היה: לא ישפכם . שמא יעבור אדם יחף ויעמוד הארס בין קשרי אצבעותיו וכיון שנכנס מעט ונוקב בבשר שוב אין לו רפואה: ולא ירבץ . להשכיב את האפר ואבק שלא יעלה: סירטא . סדק שהארס מתעכב שם ואינו נופל מהר ונוקב הבשר: היינו ת"ק . דהא פנים יד ורגל יש שם פתחים וסדקים כמו בין אצבע לאצבע ובתוך הכף יש סדקים והאוזן והשפתים: רומני דאפי . פומיל"א של פנים אשר אצל העין ואין שם סדק ולאחרים שרי: בשונרא . דלא מזיק ליה ארס דשונרא אכיל ליה לחיויא כדאמרינן בערבי פסחים (פסחים דף קיב:): יין נסך . שנתנסך לעבודת כוכבים: טומאה חמורה . משא ואהל כמת. איתקש תקרובת עבודת כוכבים למת:

השחלים אין בהם משום גילוי . פ"ה קרשי"ן בלע"ז טרוף בכלי ושחוק ויין או מים נתונים בו וקשיא דבסוף נדרים (דף צא:) דמשמע דיש בהם משום גילוי גבי ההוא נואף הוו תחלי א"ל לא תיכול מינייהו דטעמינהו חיויא ואין לפרש שחלים דהכא היינו מאכל של גריסין כי ההיא דפ"ב (לקמן עבודה זרה סז.) דקאמר וכן היו בצפורי עושין נותנים חומץ לתוך הגריסין וקורין אותו שחלים דהתם אינו קרוי שחלים עד לאחר נתינת החומץ והכא מיירי קודם נתינת החומץ כדאמרינן ולא אמרן אלא דלית בהו חלא וי"ל דהכא ודנדרים חד הוא ודאי לפעמים במקרה טועמם נחש כי ההוא עובדא דהתם ולכך נהגו בהן בני גולה איסור: פי תאנה אין בו משום גילוי . והא דאמרינן בפ"ק דחולין (דף ט.) ראה צפור מנקר בתאנה חוששין שמא במקום נקב נקר ואסור שאני התם דאיכא ריעותא דניקורא: לא בהמתו ולא בהמת חבירו . אין לדקדק השתא בהמתו אמרת בהמת חבירו מיבעיא דזו ואצ"ל זו קתני ודרך התנא לשנותם יחד: ומטמא טומאה חמורה בכזית . ואפי' ב"ה דבעו רביעית פרק המוציא יין (שבת דף עז. ושם) גבי נבלות דקא אמר אף כשטמאו ב"ה לא טמאו אלא ברביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית הכא מודו דסגי בכזית דהואיל ונאסר מטעם תקרובת מטמא בכזית כמו זבח: