תלמוד - עבודה זרה כח ב

בפיקעא . פי' טבעת של בית רעי ובלע"ז פיג"א: אורי ליה . רפואה: שב ביני אהלא תולאנא . לשון שבע גרעינין אדומים כתולעת הנמצאים באהל שמכבסין בו כדתנן התם (שבת דף צ.) הבורית והאהל. תולאנא לשון תולעת שני: בחללא דבי צוארא . חתיכות בגד שנוטלין מבית הצואר של חלוק כשעושין לה פה: נירא ברקא . ליצ"א של שיער בהמה: וטמיש . וטובל: אדהכי והכי . בעוד שהוא מחזר אחר סמנים הללו: קשייתא דאסנא . גרעין של פרי הסנה בטנים הגדילים בסנה ומלאין גרעינין: פיקעא להדי פיקעא . סדק של גרעינין נגד סדק שבבשרו: פיקעא עילאה . הנראה מבחוץ למעלה ויכול לדבק שם אותו אפר: פיקעא תתאה . בפי הנקב מלמטה: תרבא דצפירתא דלא אפתח . חלב שעירה שלא ילדה: ולפשר . ימחהו באור וימשחהו בו כדמתרגמינן נמס פשר: טרפא דקרא דמייבשי בטולא . עלי דילועין שנתייבשו בצל: משקדי חלזוני . לימ"ץ בלע"ז מין חלזון: משח קירא . שמן זית ושעוה טרופין יחד: ולינקוט בשחקי דכיתנא בקייטא . יתכסה בשחקים של פשתן בקיץ שלא יתחמם יותר מדאי: ודעמר גופנא . בגדים של צמר גפן שהן חמים: שקייני . משקין: ברחא . שם צאן: ברחא קרחא . עז שאינה מסורבל בצמר כרחל: אמללא . גחלים לוחשות: חיפושתא . אשקרבו"ט ובלשון כנען קרוקי"ם: גמלניתא . גסה והוא הנטו"ן: פתילה דאספסתא . עלה ארוך של שחת ירק של חטין: שופתא דשומא . בית יד של שום והן עלין היבשים שהן נאחזין בהן. שופתא לשון אחיזה כדאמרינן בגיטין (דף לב.) שופתא דקופינא דמרא רפיא: ברקא . כמו נירא ברקא שער של לייצ"א: וניתלי בהו נורא . יבעיר בהן האור: ונזהר מזיקא . לא יתן אזנו לרוח: ונשקול חדא ונינח חדא . כשיטול זו מן האזן יתן את זו עד שיכלו כולן: אודרא דנדא . מוכין הצבועים בצבע שקורין פויילי"ד: דלא משקף . אינו חבוט בשמן לנפצו. משקף לשון עלה נדף (ויקרא כו) טרפא דשקיף נחבט: גובתא דקניא בר מאה שנין . שפופרת של קנה ישן שנתלש הרי מאה שנה: מלחא גללניתא . מלח של אבן הדומה לשייש בלע"ז שליימ"א: רטיבא ליבשתא ויבשתא לרטיבא . כל הרפואות הללו אינן שוות לכל חולי האזן אלא אותן הרפואות שיש בהן דבר לח כגון מיא דכוליתא ומשח קירא וכיוצא בהן מעלין לאוזן יבשה שיש לו חולי ואינה מוציאה לחה ורפואות של יבש כגון גובתא דקניא ומילחא גללניתא לאודנא רטיבא המוציאה לחה: מעלין אזנים . גידי אזנים פעמים שיורדין למטה ומתפרקין הלחיים וצריך להעלותן ויש סכנה בדבר: אבל לא בסם . הואיל ואפשר ביד: מיזרף זריף . עושה חבורה ויש חילול שבת יותר אבל קשירת סם אין שם חילול דאורייתא: שמרדה . שרוצה לצאת כאדם המורד ויוצא: אבל מישחק ואיתויי דרך רשות הרבים לא . דלאו סכנת נפשות אלא סכנת עוורון: אפילו מישחק ואיתויי כו' . כדאמרינן לקמן שורייני דעינא בליבא תלו מאור העין מעורין ואחוזין בטרפשי הלב: ה"ג מאן דציית ליה ליהודה מחיל שבי . השומע דבריו ומקבלם יחלל שבת: לדידך אסיר . שאתה אסרת וערערת על דברי: וכי מדידי הוא . מדעתי הייתי אומר דבר זה שמחית על ידי: דמר שמואל היא . ממנו קיבלתיה: דקדחא . אשלפי"ר לשון כקדוח אש (ישעיהו סד) חמימות: ה"ג מותר לכוחלה בשבת מ"ט שורייני דעינא באובנתא דליבא תלו: כגון מאי . על איזה חולי העין מחללין שבת: רירא . נוטפת עינו רירא בלע"ז קצייר"א: דיצא . אישפוננ"ט לשון נעיצה ותחיבה: קדחא . חמימות: תחלת אוכלא . בתחלת החולי: סוף אוכלא . שכבר נתרפא ועדיין קודחת מעט: ופצוחי עינא . שבא לכוחלה כדי להאיר מראית עינו: זיבורא ודחרזי' סילוא וסימטא וכאב עינא ודאתי עלה אישתא כולהו בי בני סכנתא . מי שיש עליו אחת מאלה שנשכתו צרעה או שנתחב קוץ בבשרו דחרזיה לשון מחרוזות של דגים (ב"מ כא.) סילוא קוץ או שיש עליו סימטא קלו"ג ונכנס במרחץ באחת מכל אלה סכנתא היא: חמה לחמה . צנון יפה לחולי חמה: וסילקא . תרדין: לזיקא . לשחפת צוננת: וחילופא סכנתא . לפי שהצנון מוסיף עליו קור והתרדין מחממין: חמימי לסילוא . צריך לשרות המכה בחמין והא דאמרינן לעיל סילוא בי בני סכנתא היכא דרחיץ כל גופו בי בני שמחמם כל גופו:

שורייני דעינא בליבא תלו . פ"ה מאור העין תלוי בטרפשי דליבא ולי נראה באובנתא דלבא תלו כלומר ראיית העין תלוי בהבנת הלב שורייני בשי"ן כמו (במדבר כד) אשורנו ולא קרוב א"נ סורייני בסמ"ך מלשון סייר נכסיה (חולין קה.) באובנתא בבי"ת לשון הבנה כדאמרינן במרכבה (מגילה כד:) באובנתא דליבא הוי חזי: חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא וחילופא סכנתא . מכאן פי' ר"י הא דאמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ה.) ומצאוהו רעות רבות וצרות כגון זיבורא ועקרבא ששניהם צרות זו לזו שא"א לעשות לו לא חמימי ולא קרירי ודלא כפ"ה שפירש שעושות לו הרבה צרות ולפירושו קשה מה היה לו להזכיר אלו יותר מהאחרות: