תלמוד - נדרים לא ב

מתניתין בזבינא מיצעא ודשמואל בזבינא חריפא תניא כוותיה דשמואל הלוקח כלים מן התגר לשגרן לבית חמיו ואמר לו אם מקבלין אותן ממני אני נותן לך דמיהם ואם לאו אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהן נאנסו בהליכה חייב בחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר ההוא ספסירא דשקל חמרא לזבוני ולא איזבן בהדי דהדר איתניס חמרא חייביה רב נחמן לשלומי איתיביה רבא לרב נחמן נאנסו בהליכה חייב בחזרה פטור אמר ליה חזרה דספסירא הולכה היא דאילו משכח לזבוני אפילו אבבא דביתיה מי לא מזבין ליה מתני׳ קונם שאני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי נוכרים שאני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי נוכרים שאין הערלה קרויה אלא לשם נוכרים שנאמר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב (ירמיהו ט, כה) ואומר והיה הפלשתי הערל הזה (שמואל א יז, לו) ואומר פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים (שמואל ב א, כ) רבי אלעזר בן עזריה אומר מאוסה היא הערלה שנתגנו בה רשעים שנאמר כי כל הגוים ערלים (ירמיהו ט, כה) רבי ישמעאל אומר גדולה מילה שנכרתו עליה שלוש עשרה בריתות רבי יוסי אומר גדולה מילה שדוחה את השבת חמורה רבי יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלוא שעה רבי נחמיה אומר גדולה מילה שדוחה את הנגעים רבי אומר גדולה מילה שכל המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז, א) דבר אחר גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקב"ה את עולמו שנאמר כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיהו לג, כה) גמ׳ תניא רבי יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה שכל זכויות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה שנאמר ויפגשהו ה' ויבקש המיתו (שמות ד, כד) אמר רבי חס ושלום שמשה רבינו נתרשל מן המילה אלא כך אמר אמול ואצא סכנה היא שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וגו' (בראשית לד, כה) אמול ואשהא שלשה ימים הקב"ה אמר לי לך שוב מצרים (שמות ד, יט) אלא מפני מה נענש משה

מתני' בזבינא מיצעא . דלא הוי זבינא חריפא ולא זבינא דרמיא על אפיה לפיכך שוה בשוה לא דזימנין הוי הנאת מוכר וזימנין הוי הנאת לוקח: ודשמואל . דאמר חייב: בזבינא חריפא . דודאי הוי הנאת לוקח לפיכך כי נאנס בידו חייב אפי' שוה בשוה דהנאת לוקח היא: נאנסו בהליכה חייב . (מפני שהוא כנושא שכר) בההיא הנאה דאית ליה שמניחו להוליכו לבית חמיו גמר ומקני נפשיה: בחזרה פטור . דלית ליה הנאה שלא נתקבלו: ספסירא . מי שלוקח בהמה ע"מ למוכרה לאלתר: בחזרה פטור . וה"נ כי אתניס בחזרה אתניס לפטור: מי לא מזבין ליה . ובחזירה נמי כנושא שכר. הוי: מתני' ואסור במולי עובדי כוכבים . דבכלל ערלים הן: ערלי ישראל . בכלל מולים הן כגון שמתו אחיו מחמת המילה: שחיא דוחה שבת חמורה . דכתיב וביום השמיני ימול (ויקרא ט) ואפילו בשבת: שכל זכיותיו של משה לא עמדו לו . בשעה שנתרשל מן המילה שנאמר ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו (שמות ד): שדוחה את הנגעים . דכתיב וביום השמיני ימול ואע"פ שיש שם בהרת יקוץ: דכתיב התהלך לפני והיה תמים . וכתיב בתריה ואתנה בריתי ביני ובינך:

שנכרתו . עליה י''ג בריתות צא וחשוב [מואתנה] (את) בריתי ביני וביניך עד בריתי אקים את יצחק (בראשית יז) יש י''ג בריתות: הנה דם הברית אשר כרת וכו' . אע''ג דפשטיה דקרא בהרצאת דמים בדם שנתן משה באצבעו משתעי מ''מ מוקי ליה נמי בדם מילה כשנכנסים לברית כדאמרינן (כריתות דף ט.) במה נכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה והרצאת דמים מצינו דם מילה קרי דם ברית דכתיב (שמות כד) הנה דם הברית אשר וגו':