תלמוד - שבת נג ב

דומיא דקמיע . משום חולי: והא אנן תנן . גבי אדם לקמן בפ' במה אשה (שבת דף ס.): הא מומחה שפיר דמי . מאי שנא בהמה מאדם: מזליה . מלאך שלו ומליץ עליו: אי הכי . דבהמה נמי נפקא בקמיע המומחה לבהמה: מאי זה חומר . אדם נמי לא נפיק אלא בקמיע מומחה לאדם: אסנדל קאי . וזה חומר דקתני ולא בהמה בסנדל שברגליה: סכין . שמן: ומפרכסין . גלדי מכה: ומשום צער . [ואפילו] הכי לבהמה לא וקשיא בין לרב בין לשמואל דשרי במרדעת: לא דגמר מכה . שנתרפאה המכה וסיכה ופירכוס משום תענוג ולרב ודאי קשיא וההיא מתניתא קמייתא דאוכף נמי קשיא ליה דנהי נמי דלצינה ליכא צער תענוג מיהא הוא אלא רב תנא הוא ופליג: שאחזה דם . אנפודור"א: אין מעמידין כו' . אלמא אפילו צער נמי אסור: גזירה משום שחיקת סממנים . במידי דרפואה גזור רבנן דאי שרית שום רפואה אתי למישרי שחיקת סממנים והוא איסורא דאורייתא דהוי טוחן: אין מיקר לבהמה . אין דרך להקר בהמה הלכך כולי עלמא ידעי דלרפואה קמיכוין ואתי למישרי שחיקת סממנים: ומי גזרינן . במקום פסידא כי האי גוונא: חוץ לתחום . קס"ד חוץ לתחום שלו היתה עומדת בהמה: שהיה תחום שלה מובלעת בתוך תחום שלו . דחוץ לתחום דקתני חוץ לתחום שלה שהבהמה המסורה לרועה המיוחד הרי היא כרגלי הרועה וזה הקורא לה בעליה ויכול לילך כגון שהוא שבת קרוב לאותו מקום ואפילו הכי לא יביאנה ממש בידיו הואיל והיא יצאה חוץ לתחומה אין לה אלא ד' אמות ומיהו קורא לה והיא באה דלא הוזהר הוא על תחום בהמתו ובלבד שלא יביאנה ממש בידיו: תנאי היא . דאיכא דלא גזר שאר רפואות אטו שחיקת סממנין: שאכלה כרשינין . הרבה ועל ידי אכילה מרובה אחזה חולי שקורין מינייזונ"א וצריכה להשתלשל ולהוציא רעי ומריצה: כדי שתתרפה . גרסינן הכא לשון ריפוי שיהיו מיעיה רפויים בשילשול ומוציאה רעי: לא יריצנה . גזירה בכל רפואה אטו שחיקת סממנין: דמיהדק . דליכא למיחש דילמא נפיל ואתי לאתויי: תנאי שקלת מעלמא . איבדת כולם שאין אתה מוצא תנאים שנחלקו בכך דתוקי הנך תרתי מתניית' חדא כמר וחדא כמר: תנאי היא . במתניתין ר"מ שרי ר' יוסי אסר: ליבש . מיהדק שפיר ולענין משוי נמי לא הוי משוי דצורך גופה היא דחלבה מכחישה: ליחלב . הוי משוי שטוענת את החלב בכיס: גסין . גדולין ונגררין על הקוצין ומסרטין דדיהן: שנשתנו עליו כו' . ולא זכה ליפתח לו שערי שכר: תדע . דקשין: דמרחשי ניסא . מן השמים לכמה הצלות לנפשות אדם: ולא איברו מזוני . ואין נס זה רגיל שיבראו מזונות לצדיקים בביתם שימצאו חיטין גדילין באוצרותיהן: גידמת . ידה קטועה: זו דרכה בכך . לכסות כל אשה עצמה וכ"ש זו שהיתה צריכה לכך: תותרי . קופל"א שמחברין אותם בקשר שנים שנים שלא יברחו: לבבתני . קרבתני אצלך מחמת נוי מעשיך: דרך זאבים לאחוז בהמה בלבה: דרך זאבים לאחוז בהמה בלבה: אנקבות לא נפלי . בתמיה: דמסגי . מהלכין: בסוף עדרא לא נפלי . בתמיה: כי דוו . מביטין כאן וכאן לפיכך מתקנאין בהם כסבורים שרוצים להלחם בהם: אליה . זנב שלהן קושרים כלפי גבן שלא יכסה ערותן:

כגון שהיה תחום שלה מובלע כו' . ומ"מ לא התירו אלא דרך קריאה אבל לילך מעבר לבהמה ולרודפה לעיר לא: תנאי היא . רב יהודה ידע שפיר דתנאי היא אלא דניחא ליה לאוקמי תרי סתמי דברייתא אליבא דחד תנא: כאן ליבש כאן ליחלב . פי' בקונט' ליחלב שיקבלו בכיס את החלב וקשה דהא ודאי משוי הוא ולכ"ע חייב דהויא מלאכה הצריכה לגופה ופי' ה"ר פור"ת ליחלב לשמור החלב בדדיהן שלא יזוב לארץ ושרי ת"ק דהוי כמו רחלים כבונות דחשבי' ליה מלבוש אף על פי שאינו עשוי לצורך עצמן אלא לשמור הצמר ור"י פירש דבין ליבש ובין ליחלב תרווייהו עבדי להו כדי שלא יסרטו דדיהן כדאמרינן בסמוך וליבש בזמן שאינו חפץ בחלב שרי לפי שמהדקו וליכא למיחש דילמא נפיל ואתי לאתויי אבל ליחלב שאינו רוצה שיתייבשו אינו מיהדק איכא למימר דילמא נפיל ואתי לאתויי: שקושרין להן כנגד זכרותן כו' . ולשון לבובין הוי שלא לקרב כמו ובכל תבואתי תשרש (איוב לד) וכמוהו הרבה: ממאי מדקתני סיפא . טפי הוי ליה לאתויי כבולות דהוי ממש כעין זה אלא משום דשחוזות הוי ברישא: