תלמוד - שבת קכד ב

אין מוציאין את הקטן ואת הלולב ואת ספר תורה לרה"ר ובית הלל מתירין אימר דשמעת להו לבית שמאי הוצאה טלטול מי שמעת להו וטלטול גופיה לאו משום הוצאה היא ואף רב סבר לה להא דרבא דאמר רב מר שלא יגנב זהו טלטול שלא לצורך ואסור טעמא שלא יגנב אבל לצורך גופו ולצורך מקומו מותר איני והא רב כהנא איקלע לבי רב ואמר אייתו ליה שותא לכהנא ליתיב עליה לאו למימרא דדבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו אין לצורך מקומו לא הכי אמר להו שקולו שותא מקמי כהנא ואי בעית אימא התם מחמה לצל הוה רב מרי בר רחל הוה ליה ההיא בי סדיותא בשמשא אתא לקמיה דרבא אמר ליה מהו לטלטולינהו אמר ליה שרי אית לי אחרינא חזו לאורחין אית לי נמי לאורחים אמר ליה גלית אדעתיך דכרבה סבירא לך לכולי עלמא שרי לדידך אסיר אמר רבי אבא אמר רבי חייא בר אשי אמר רב מכבדות של מילתא מותר לטלטלן בשבת אבל של תמרה לא רבי אלעזר אומר אף של תמרה במאי עסקינן אילימא לצורך גופו ולצורך מקומו בהא לימא רב של תמרה לא והא רב כרבא סבירא ליה אלא מחמה לצל בהא לימא ר' אלעזר אף של תמרה לעולם מחמה לצל אימא וכן אמר רבי אלעזר:
מתני׳ כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן ובלבד שיהו עושין מעין מלאכה שברי עריבה לכסות בהן את פי החבית שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך רבי יהודה אומר בלבד שיהו עושין מעין מלאכתן שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן:
גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל מחלוקת שנשברו מערב שבת דמר סבר מעין מלאכתן אין מעין מלאכה אחרת לא ומר סבר אפילו מעין מלאכה אחרת אבל נשברו בשבת דברי הכל מותרין הואיל ומוכנין על גבי אביהן מותר מותיב רב זוטראי מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דנשברו אימת אילימא דנשברו מערב יום טוב עצים בעלמא נינהו אלא לאו ביום טוב וקתני מסיקין בכלים ואין מסיקים בשברי כלים אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב יהודה אמר שמואל מחלוקת שנשברו בשבת דמר סבר מוכן הוא ומר סבר נולד הוא אבל מערב שבת דברי הכל מותרין הואיל והוכנו למלאכה מבעוד יום תני חדא מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים ותניא אידך כשם שמסיקין בכלים כך מסיקין בשברי כלים ותניא אידך אין מסיקין לא בכלים ולא בשברי כלים הא רבי יהודה הא רבי שמעון הא רבי נחמיה אמר רב נחמן הני ליבני דאישתיור מבניינא שרי לטלטולינהו דחזו למיזגא עלייהו שרגינהו ודאי אקצינהו אמר רב נחמן אמר שמואל חרס קטנה מותר לטלטל בחצר אבל בכרמלית לא ורב נחמן דידיה אמר אפילו בכרמלית אבל ברה"ר לא ורבא אמר אפילו ברה"ר ואזדא רבא לטעמיה דרבא הוה קאזיל בריתקא דמחוזא אתווסאי מסאניה טינא אתא שמעיה שקל חספא וקא מכפר ליה רמו ביה רבנן קלא אמר לא מיסתייא דלא גמירי מיגמר נמי מגמרי אילו בחצר הואי מי לא הוה חזיא לכסויי ביה מנא הכא נמי חזיא לדידי אמר רב יהודה אמר שמואל מגופת חבית שנכתתה מותר לטלטל בשבת תניא נמי הכי מגופה שנכתתה היא ושבריה מותר לטלטלה בשבת ולא יספות ממנה שבר לכסות בה את הכלי ולסמוך בה כרעי המטה ואם זרקה באשפה אסור מתקיף לה רב פפא אלא מעתה זריק ליה לגלימיה ה"נ דאסור אלא אמר רב פפא

אין מוציאין . הוצאה שלא לצורך דלא אישתרי לכתחיה ביו"ט טפי אלא אוכל נפש והך דמשילין ב"ה: טלטול מי שמעת להו . דמשוי יו"ט לשבת: טלטול לאו לצורך הוצאה . בתמיה הלכך אי מזלזלת בטלטול מזלזלת בהוצאה: להא דרבא . דאמר צורך מקומו כצורך גופו: מר . פושי"ר: שלא יגנב . דומיא דמחמה לצל ואסור בדבר שמלאכתו לאיסור: שותא . מצודה: לאו למימרא כו' . למה לי לפרושי בהדיא דליתיב עלה לאו משום למימרא דהאי דשרי לטלטולי משום דצורך גופו הוא: שקילו שותא מקמיה כהנא . דניתוב על מקומה קאמר וצורך מקומה הוא דהוה: מחמה לצל הוה . במקום הרע לה היתה ואי לאו דפריש בהדיא ליתיב עלה מאן דחזי סבר דמחמה לצל שרי ולמקומה לא היה צריך דלימא שישב במקומה: בי סדיותא . כרים של לבד שקורין פילטר"א: בי שמשי . בחמה: אמר ליה שרי . רבא לטעמיה דאמר דבר שמלאכתו להיתר אף מחמה לצל מותר: אית לי אחריני . איני צריך לגופו: דכרבה סבירא לך . דאמר מחמה לצל אסור והלכה כרבא דאמר דבר שמלאכתו להיתר שרי לגמרי ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו מותר מחמה לצל ושלא יגנב אסור: מכבדות . אישקוב"א שמכבדים בהן את השולחן: של מילתא . בגדים לכבד שולחן שמלאכתו להיתר: של תמרה . כעין שלנו לכבד את הבית דאסור משום אשווי גומות דמודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות: לצורך גופו . למלאכת היתר: אלא מחמה לצל בהא לימא רבי אלעזר אף של תמרה . דבר שמלאכתו לאיסור ליכא מאן דשרי מחמה לצל: וכן אמר רבי אלעזר . של מילתא מותר של תמרה אסור מחמה לצל: מתני' מעין מלאכה . שום מלאכה ואפי' אינה מעין הראשונה: לצוק לתוכה מקפה . עבה דומיא דעיסה מעורבת במים: גמ' הואיל ומוכנין על גבי אביהן . כשקדש היום: מסיקין בכלים . ביו"ט שהרי ראוין לטלטל ויטלטל ויתנם לתוך האור: ואין מסיקין בשברי כלים . דהוו להו מוקצין ולא חזו לטלטול: עצים בעלמא נינהו . דהא מאתמול להסקה קיימי: וקתני אין מסיקין . ולא אמרינן מוכנין היו אגב אביהן אלא אמרינן נולד נינהו ואסירי: מר סבר מוכן הוא . כיון דראוי לשום מלאכה ומר סבר נולד הוה דמאתמול לאו להאי מלאכה הוה קאי הלכך: מעין מלאכתו בעינן: הא רבי יהודה . מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דאית ליה מוקצה ונולד כלים לאו מוקצה נינהו שברים נולד נינהו: והא . דתני מסיקין בשניהם: רבי שמעון . דלית ליה מוקצה ולית ליה נולד: והא . דתניא אף בכלים אין מסיקין: רבי נחמיה היא . דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו המיוחד לו והאי לאו מיוחד הוא לו דלאו להסקה קאי: דאייתור . שהשלים בניינו וניתותר ומהשתא לא קיימי לבנין אלא לישב עליהם ותורת כלי עליהם: שרגינהו . אי סדרן זו על זו ודאי אקצינהו לצורך בנין אחר: בחצר . דשכיחי בה כלים שהחרס הזה ראוי להם לכיסוי ותורת כלי עליו: אבל לא בכרמלית . אפי' בתוך ד' אמות דלא שכיחי ביה מאני ולא חזי לכסויי: אפילו בכרמלית . הואיל ולאו רה"ר הוא שכיחי דאזלי ויתבי התם וחזי לכסות בו רוק: ורבא אמר אף ברה"ר . כיון דבחצר כלי הוא בעלמא נמי לא פקע שם כלי מיניה: בריתקא . שם רה"ר: איתווסאי מסאניה טינא . נתלכלך מנעלו בטיט: כפר ליה . מקנחו: אמר רבא לא מסתייה דלא גמירי . מה אסור מה מותר: אלא מיגמר נמי מגמרי . מלמדין שיבוש שבידם לאחרים: לדידי . לקינוח ואע"ג דלא שכיח הרי שם כלי עליו בחצר: שנתכתתה . החבית: מגופה . של חבית שנתכתתה החבית: היא . המגופה: ושבריה . של חבית ניטלין בשבת דחזו לכיסוי מנא: לא יספות . יתקן להתיר בליטותיו ועוקציו בשבת דעביד כלי והוי מכה בפטיש: ואם זרק . מגופה זו לאשפה בטלה מתורת כלי: זרקיה לגלימיה . בשבת לאשפה ה"נ דאסור לטלטולי:

הא רבי נחמיה . דסבירא ליה דאין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו הרגיל בחול כדמפרש בפרק במה מדליקין (לעיל שבת דף לו.) והאי נמי אין רגיל בחול לשרוף אותו: ורבא אמר אפילו ברה"ר . ובהני דנשברו בע"ש קאמר דאי בנשברו בשבת האמר בפרק נוטל (לקמן שבת דף קמב:) דרבא אית ליה מוקצה וכל שכן נולד: