מסכת כריתות - פרק א - משנה ה

אֵלּוּ שֶׁאֵינָן מְבִיאוֹת. הַמַּפֶּלֶת שָׁפִיר מָלֵא מַיִם, מָלֵא דָם, מָלֵא גְנִינִים, הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים וַחֲגָבִים שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, הַמַּפֶּלֶת יוֹם אַרְבָּעִים, וְיוֹצֵא דֹפֶן. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְחַיֵּב בְּיוֹצֵא דֹפֶן:

גנינים. גוונים. ואני שמעתי כמין תולעים:

המפלת יום ארבעים. דעד שיעברו ארבעים יום להריונה הוי מיא בעלמא:

ר׳ שמעון מחייב ביוצא דופן. דכתיב (שם י״ב) ואם נקבה תלד, והוה ליה למכתב ואם נקבה היא, אלא ריבה לה לידה אחרת, ומאי היא, יוצא דופן. ותנא קמא סבר, אמר קרא (שם) אשה כי תזריע וילדה, עד שתלד ממקום שמזרעת:

המפלת שפיר מלא מים. שנויה בפ"ג דנדה מ"ג וע"ש בסיפא:

המפלת כמין דגים כו'. דהא דתנן במ"ג פ"ג דנדה אם יש עמהם דם טמאה לאו משום לידה אלא משום נדה. וכמו שכתבתי שם בריש הפרק. ומש"ה העתיקם הרמב"ם בפ"ה מהא"ב. ולא בפרק עשירי ששם כל ספיקי לידה:

המפלת יום ארבעים כו'. שנויה בפ"ג דנדה בסופו. וע"ש:

ויוצא דופן כו'. שנויה ברפ"ה דנדה. וע"ש: